דלג לתוכן

זיפר, חלון ושכבת אלומיניום: מה מתאים לאבקות ולשוקולד

שקית עומדת בסיסית היא רק ההתחלה. כשמזמינים שקיות למוצר יבש, יצרן השקיות שואל שלוש שאלות שמשנות את המחיר ואת ההגנה על המוצר: האם להוסיף זיפר, האם להוסיף חלון, ואיזו שכבת מחסום לשים בפנים. לכל אחת מהן יש תשובה נכונה שונה לאבקת אפייה, לקקאו, לסוכריות קישוט ולשוקולד. המאמר הזה עובר על שלוש התוספות, מסביר מה כל אחת עושה ומה היא עולה במחסום, ונותן לכם שאלות לשאול את יצרן השקיות לפני שאתם מאשרים מבנה. אם אתם עוד בשלב הבסיסי של בחירת שקית, התחילו מהמדריך הכללי על שקיות דויפאק למזון יבש, ואחר כך חזרו לכאן. ואם כבר יש לכם מבנה ביד, השתמשו בטבלה ובחישוב שבהמשך כדי לבדוק אם הוא מתאים למוצר ולזמן שהוא ישב על המדף.

למה בכלל להוסיף משהו לשקית בסיסית

כל תוספת לשקית היא שלב נוסף בייצור שלה, ולכן גם עלות נוספת ליחידה. לפני שמחליטים, כדאי לשאול מה הבעיה שהתוספת פותרת. זיפר פותר בעיה של שימוש: הלקוח לא מסיים את המוצר בפעם אחת, ורוצה לסגור את השקית שוב. חלון פותר בעיה של מכירה: הקונה רוצה לראות את המוצר לפני שהוא קונה. שכבת מחסום פותרת בעיה של זמן: המוצר צריך להישאר במצב טוב מהיום שנארז ועד היום שנגמר אצל הלקוח. שלוש הבעיות האלה לא תמיד קיימות יחד. קקאו בשקית של 250 גרם שנפתחת ונסגרת במשך חודש צריך זיפר ומחסום, ופחות צריך חלון. סוכריות קישוט צבעוניות מרוויחות מחלון, כי הצבע הוא מה שמוכר אותן, והן סלחניות יחסית ללחות ולאור. מטבעות שוקולד לקונדיטוריה צריכים מחסום לאור, לריחות וללחות, וזיפר אם השקית גדולה. חשוב להבין גם שהתוספות משפיעות זו על זו. חלון שקוף מחליש את המחסום של שקית עם רדיד. זיפר מוסיף תפר נוסף שיכול להיות נקודה חלשה. לכן לא בוחרים כל תוספת בנפרד, אלא מסתכלים על השקית כולה, ושואלים מה המוצר צריך יותר: להיראות, להיסגר מחדש, או להישמר זמן רב. את ההחלטה הזאת כדאי לקבל לפני שמתחילים לעצב, כי חלון וזיפר משנים גם את המקום שנשאר להדפסה.

זיפר לחיץ, מחליק או בלי זיפר

הערך על שקיות זיפר בוויקיפדיה מתאר שני מנגנונים עיקריים: זיפר לחיץ, שסוגרים בלחיצה של האצבעות על שני פסים שננעלים זה בזה, וזיפר עם מחליק, שנע לאורך הפס כמו רוכסן (Wikipedia). באותו ערך מסופר שפטנט על שקית כזו נרשם ב-1954, והשקיות הגיעו לשיווק רחב כשקיות אחסון מזון ב-1968. בשקיות עומדות למזון יבש משתמשים בעיקר בזיפר לחיץ, שמולחם לפנים השקית מתחת לתפר העליון. הלקוח קורע את החלק העליון לאורך חריץ קריעה, ומאז סוגר ופותח בזיפר. לזיפר לחיץ יש חולשה אחת שחשובה במיוחד לאבקות: חלקיקים דקים נכנסים לתעלות של הפסים ומונעים מהם להינעל. לקוח שמנער את השקית כדי לשפוך קמח או אבקת סוכר ימלא את הזיפר באבקה, ואחרי כמה פעמים הוא כבר לא נסגר טוב. יש כמה דרכים להקטין את הבעיה: למקם את הזיפר גבוה מספיק מעל פני המוצר, להשאיר מרחק בין הזיפר לבין חריץ הקריעה, ולבחור זיפר עם פסים רחבים יותר. זיפר עם מחליק נוח יותר לסגירה, אבל הוא יקר יותר ונפוץ פחות בשקיות מזון יבש קטנות. ומתי לוותר על זיפר? כשהמוצר מיועד לשימוש חד פעמי, כמו שקית של 100 גרם שמשמשת לעוגה אחת, או כשהלקוח המקצועי מעביר את המוצר מיד לכלי אחסון משלו. במקרים כאלה הזיפר מוסיף עלות בלי תועלת אמיתית.

החלון השקוף: מה הקונה רואה ומה המוצר מפסיד

חלון שקוף הוא אזור בשקית שבו אין שכבה אטומה, והקונה רואה דרכו את המוצר. במוצרי אפייה שנמכרים לפי מראה, כמו סוכריות צבעוניות, פנינים או פיצוחים שלמים, החלון עוזר למכור. הוא גם מוריד חשש: הקונה רואה שהאגוזים שלמים ושהסוכריות לא נדבקו. אבל חלון שקוף עולה במחסום. בשקית עם שכבת מתכת או רדיד, אזור החלון עשוי רק מהשכבות השקופות, ולכן הוא מעביר יותר אור, יותר לחות ויותר חמצן מהחלק האטום. בערך על סרטים מתכתיים בוויקיפדיה מוצגת השוואה של העברת אור אולטרה סגול: 5 אחוז בסרט PET מתכתי ו-0 אחוז ברדיד אלומיניום בעובי 6 מיקרון (Wikipedia). סרט שקוף לחלוטין מעביר הרבה יותר מזה. המשמעות המעשית היא שהחלון הוא החלק החלש של השקית, והוא קובע במידה רבה כמה זמן המוצר יחזיק. במוצרים עם שומן, כמו אגוזים ושוקולד, אור מזרז שינויים בטעם ובצבע. במוצרים עם צבעי מאכל, אור יכול לגרום לדהייה של הצבע שהקונה ראה בחלון. לכן אם בחרתם חלון, שקלו חלון קטן ולא חזית שקופה, מקמו אותו כך שיראה את המוצר ולא את האוויר מעליו, ושאלו את החנויות שמוכרות את המוצר אם המדף עומד מול תאורה חזקה או חלון ראווה.

סרט מתכתי: מחסום בינוני במשקל נמוך

סרט מתכתי הוא סרט פלסטיק, בדרך כלל PET או פוליפרופילן, שעליו מאדים שכבת מתכת דקה מאוד, לרוב אלומיניום. לפי הערך בוויקיפדיה, עובי שכבת המתכת הוא כחצי מיקרון, הרבה פחות מרדיד, והיא נותנת מראה מתכתי במשקל ובעלות נמוכים יותר (Wikipedia). באותו ערך מופיעים ערכים ל-PET מתכתי: מעבר לחות של 0.8 גרם למטר מרובע ליום, ומעבר חמצן של 1.2 מיליליטר למטר מרובע ליום. עוד נאמר שם שסרטים מתכתיים מ-PET ופוליפרופילן החליפו למינציות עם רדיד במוצרים כמו חטיפים, קפה וממתקים, שלא צריכים את המחסום החזק ביותר (Wikipedia). זה נותן כיוון טוב למוצרי אפייה. פיצוחים, תערובות, סוכריות וקקאו שנמכרים בקצב סביר מסתדרים בדרך כלל עם סרט מתכתי. היתרונות שלו הם מחיר, משקל, ומראה מבריק שעוזר להדפסה לבלוט. יש לו גם חיסרון שכדאי להכיר: שכבת המתכת הדקה יכולה להיסדק כשמקפלים את השקית שוב ושוב, ואז המחסום יורד. שקית עומדת עם תחתית מתקפלת, שעוברת הובלה, סידור על מדף וקיפול בידי הלקוח, חשופה לזה יותר משקית שטוחה. אם אתם בוחרים סרט מתכתי, שאלו את יצרן השקיות איך המבנה מתנהג אחרי קיפול, ואם יש לו נתונים על כך.

רדיד אלומיניום: המחסום החזק ומה הוא עולה

רדיד אלומיניום הוא שכבת מתכת רציפה, עבה בהרבה מציפוי, שמודבקת בין שכבות הפלסטיק של השקית. בערך בוויקיפדיה על סרטים מתכתיים, רדיד בעובי 6 מיקרון מוצג עם אפס מעבר לחות, אפס מעבר חמצן ואפס העברת אור אולטרה סגול (Wikipedia). הערך על קצב מעבר אדי מים מציין שלמינציות עם רדיד אלומיניום יכולות להגיע לערכים נמוכים עד 0.001 גרם למטר מרובע ליום (Wikipedia). זה המחסום שמתאים למוצרים הרגישים ביותר: אבקות שמתגבשות בקלות, שוקולד שצריך להגן עליו מאור ומריחות, ומוצרים שצפויים לשבת זמן רב במחסן ועל המדף לפני שנמכרים. יש לו מחיר. רדיד מייקר את השקית, הופך אותה לכבדה ונוקשה יותר, ומונע חלון שקוף אמיתי, אלא אם כן מוותרים על הרדיד באזור החלון. גם לרדיד יש נקודות חלשות: קמטים חדים וקיפולים חוזרים יכולים ליצור בו חורים זעירים. והכי חשוב: המחסום של השקית הגמורה נקבע גם על ידי התפרים והזיפר, ולא רק על ידי הרדיד. שקית עם רדיד מצוין ותפר עליון שנאטם על אבקה תעביר לחות דרך התפר. לכן רדיד הוא תנאי להגנה חזקה, אבל לא ערובה לה.

הלבנת שוקולד ומה השקית יכולה לעשות נגדה

הלבנת שוקולד היא הבעיה שהכי מטרידה את מי שאורז שוקולד בשקיות. הערך בוויקיפדיה מבחין בין שני סוגים (Wikipedia). הלבנת שומן נוצרת כשחלק מחמאת הקקאו עם נקודת התכה נמוכה נודד אל פני השוקולד, ושינויי טמפרטורה מזרזים מעבר בין צורות גבישיות של חמאת הקקאו. הלבנת סוכר נוצרת כשלחות נוגעת בשוקולד, ממיסה את הסוכר שעל פניו, והסוכר מתגבש מחדש לשכבה אבקתית. אותו ערך מציין ששוקולד שעובר לחדר קר מנקודת הטל שלו אוסף עיבוי, ושזה אחד הגורמים להלבנת סוכר. מה שקית יכולה לעשות? מחסום טוב ללחות מקטין את הסיכון להלבנת סוכר, כי הלחות מבחוץ לא מגיעה לשוקולד. אבל אם השוקולד נארז כשהוא קר ועבר לחדר חם ולח, העיבוי יכול להיווצר גם בתוך השקית. מול הלבנת שומן השקית כמעט חסרת אונים. הלבנה כזו תלויה בטמפרטורה, וחמאת קקאו נמסה בטווח של 34 עד 38 מעלות, כשהצורה הגבישית הרצויה, צורה V, נמסה ב-33.8 מעלות לפי ויקיפדיה (Wikipedia). שקית, גם עם רדיד, לא מבודדת את השוקולד מרכב שעומד בשמש. במאמר על הלבנת שוקולד יש הסבר מפורט של התהליך ושל איך מזהים כל סוג. השורה התחתונה: שכבת מחסום עוזרת, אבל את השוקולד שומרים בעיקר באחסון ובהובלה.

אבקה שמתגבשת: לחות, אוויר ואיכות התפר

אבקה שמתגבשת היא התלונה הנפוצה במוצרי אפייה ארוזים: אבקת סוכר שהפכה לגוש, פודינג שנדבק, אבקת אפייה עם גושים קשים. הסיבה היא כמעט תמיד לחות. הערך על היגרוסקופיות בוויקיפדיה מגדיר אותה כתכונה של חומר למשוך ולהחזיק מולקולות מים מהסביבה, ומציין שמלח ואבקות נוטים להתגבש במזג אוויר לח משום שהם אוספים לחות מהאוויר (Wikipedia). מאיפה מגיעה הלחות? משלושה מקומות. הראשון הוא חומר הגלם עצמו: אבקה שאוחסנה במחסן לח לפני האריזה כבר ספגה מים. השני הוא האוויר שנכלא בשקית בזמן המילוי: ביום לח, השקית נסגרת עם אוויר לח בפנים. השלישי הוא מה שעובר דרך השקית לאורך הזמן, דרך הסרט, התפרים והזיפר. שכבת מחסום מטפלת רק במקור השלישי. לכן גם שקית עם רדיד לא תציל אבקה שנארזה לחה. מה כן עושים? מוודאים שחומר הגלם אוחסן במקום יבש, בודקים אותו לפני המילוי, ומקפידים שהתפר העליון נקי מאבקה. הערך על קצב מעבר אדי מים מזכיר שהמעבר עולה עם הטמפרטורה, ושהשפעת הטמפרטורה יכולה להגיע ל-10 אחוז לכל מעלה, כך שתוצאות ב-23 וב-37 מעלות יכולות להיות שונות פי 4 (Wikipedia). במחסן חם בקיץ, אותה שקית מעבירה הרבה יותר לחות מאשר בבדיקה במעבדה. עוד על כך במאמר על אחסון אבקות ופיצוחים בלחות.

חישוב מהיר: כמה מים עוברים דרך דופן השקית

כדי להבין מה המספרים בגיליון הנתונים אומרים בפועל, אפשר לעשות חישוב גס. זה חישוב לדוגמה בלבד, על סרט שטוח ובלי תפרים וזיפר, כך שבשקית אמיתית המעבר יהיה גבוה יותר. נניח שקית עומדת ששטח הדפנות שלה, שני הצדדים והתחתית יחד, הוא 0.05 מטר מרובע. ניקח את הערך שמופיע בוויקיפדיה ל-PET מתכתי, 0.8 גרם למטר מרובע ליום (Wikipedia).

0.8 כפול 0.05 שווה 0.04 גרם מים ליום שעוברים דרך הסרט, בתנאי הבדיקה.

על פני 90 יום זה בערך 3.6 גרם. לשקית של 250 גרם אבקה, זו כמות שיכולה להספיק ליצירת גושים באבקה רגישה, בעיקר אם המים מתרכזים ליד הדפנות. מול אותו חישוב, רדיד עם ערך קרוב לאפס מעביר כמות זניחה. החישוב הזה לא מחליף בדיקה, והוא תלוי בתנאי הבדיקה של הערך: טמפרטורה ולחות יחסית. אבל הוא עוזר לשאול את השאלה הנכונה: כמה זמן המוצר שלי יושב על המדף, ובאיזה אקלים? אם התשובה היא שבועיים בחנות ממוזגת, סרט מתכתי מספיק ברוב המקרים. אם התשובה היא חצי שנה במחסן בלי מיזוג ואחר כך עוד חודשיים על מדף, כדאי לשקול מחסום חזק יותר ולבדוק את השקית בפועל. בקשו תמיד מיצרן השקיות את הערכים ואת תנאי הבדיקה, כי בלי תנאי הבדיקה אין לנתון משמעות.

איזו תוספת לאיזה מוצר: טבלת השוואה

הטבלה מסכמת את ההמלצות הכלליות לפי סוג מוצר. היא נקודת פתיחה לשיחה עם יצרן השקיות, ולא תחליף לבדיקה עם המוצר שלכם.

מוצר זיפר חלון שכבת מחסום השיקול העיקרי
אבקת סוכר, פודינג, אבקת אפייה כן, גבוה מעל המוצר לא נחוץ סרט מתכתי או רדיד לחות וגושים
קקאו כן לא נחוץ סרט מתכתי או רדיד לחות וריחות
סוכריות קישוט ופנינים לפי גודל השקית כן, חלון קטן סרט מתכתי או שקוף מראה וצבע
פיצוחים שלמים כן אפשרי סרט מתכתי חמצון השמן ואור
מטבעות שוקולד כן בשקית גדולה עדיף בלי רדיד או סרט מתכתי אור, ריחות, חום
תערובות לעוגה לפי הגודל אפשרי סרט מתכתי לחות ושומן ברכיבים

שימו לב שבשום שורה אין הבטחה שהשקית לבדה פותרת את הבעיה. שוקולד צריך אחסון קריר ויציב, אבקות צריכות חומר גלם יבש, ופיצוחים צריכים קצב מכירה שמתאים לטריות שלהם. השקית מאטה תהליכים. היא לא עוצרת אותם. אם אתם מוכרים לקונדיטוריות, כדאי לשקול גם את גודל השקית: שקית גדולה שנפתחת ונסגרת הרבה פעמים צריכה זיפר טוב יותר משקית קטנה שנגמרת מהר.

מגע עם מזון: לא כל שכבה פנימית מתאימה לכל מוצר

השכבה הפנימית של השקית, זו שנוגעת במוצר, חייבת להתאים למגע עם מזון, וזה נכון בלי קשר לזיפר, לחלון או לרדיד. גם הזיפר עצמו נוגע במוצר, ולכן גם הוא צריך להתאים. באיחוד האירופי, תקנה 10/2011 על חומרי פלסטיק במגע עם מזון קובעת גבול נדידה כולל של 10 מיליגרם של רכיבים לכל דצימטר מרובע של משטח מגע (EU 10/2011). הבדיקות האלה נעשות בתנאים שמדמים את סוג המזון, ולכן חומר שנבדק למזון יבש לא בהכרח נבדק למזון שומני. זה חשוב במיוחד בשוקולד ובפיצוחים, שיש בהם שומן. כשאתם מבקשים מיצרן השקיות מסמך התאמה, ציינו בדיוק מה ייכנס לשקית: אבקה יבשה, שוקולד, או אגוזים קלויים עם שמן. אם אתם מייבאים שקיות מספק בחו"ל, בקשו את המסמכים לפני המשלוח, ושאלו יועץ רגולציה מה נדרש בישראל עבור חומר האריזה. אל תניחו ששקית שמתאימה למוצר אחד מתאימה אוטומטית לכל מוצר אחר באותו קו. כשמגיעים עם השקית למפעל האריזה, כדאי להביא גם את המסמך, כדי שכל הצדדים יעבדו לפי אותו מידע.

שקית גדולה לקונדיטוריה מול שקית קטנה למדף

אותו מוצר יכול לצאת בשתי שקיות שונות לגמרי, לפי מי שקונה אותו. בחנות, הקונה לוקח שקית של 100 עד 500 גרם, משתמש בה פעם או פעמיים, ולפעמים שוכח אותה בארון לכמה חודשים. בקונדיטוריה, הקונה המקצועי פותח שקית של קילו או יותר, משתמש בה כל יום, והשקית עומדת פתוחה במטבח חם ולח, ליד תנורים, מקררים ומכונות שטיפה. לשקית הגדולה יש צרכים אחרים. הזיפר בה עובד קשה יותר, כי פותחים וסוגרים אותו עשרות פעמים, לפעמים בידיים עם קמח או שוקולד. לכן כדאי זיפר עם פסים רחבים ונוחים, וחריץ קריעה שמשאיר פתח רחב מספיק לכף או למצקת. החלון בשקית הגדולה חשוב פחות, כי הקונה המקצועי יודע מה הוא קונה ומזמין לפי שם ומשקל. המחסום חשוב יותר, כי השקית נשארת פתוחה חלקית במשך ימים. בשקית הקטנה המצב הפוך במידה מסוימת. המראה על המדף חשוב, וחלון יכול למכור. הזיפר חשוב פחות אם המוצר נגמר בשימוש אחד, וחשוב יותר אם זו שקית של קקאו שמשמשת לאורך זמן. אם אתם מוכרים את אותו מוצר לשני הקהלים, אל תתפתו לשקית אחת לכולם. שתי שקיות שונות, כל אחת מתאימה לשימוש שלה, יחזיקו את המוצר טוב יותר ויחסכו תלונות. בעמוד לקונדיטוריות יש פירוט של מה לקוח מקצועי מחפש.

ריחות זרים: שוקולד, פיצוחים ומה שעומד לידם

מחסום של שקית לא עוסק רק בלחות ובחמצן. הוא עוסק גם בריחות. שוקולד ומוצרים עשירים בשומן נוטים לספוג ריחות מהסביבה, והערך על חמאת קקאו בוויקיפדיה מזכיר שלעיתים מנטרלים את הריח שלה כדי להסיר טעמים חזקים או לא רצויים (Wikipedia), כלומר השומן הזה נושא ריחות. במחסן, בחנות ובמטבח של קונדיטוריה, השוקולד עומד ליד תבלינים, קפה, חומרי ניקוי ולפעמים ליד בצל ושום. שקית עם שכבת מחסום חזקה מקטינה את המעבר של ריחות, ושקית עם חלון גדול או סרט שקוף פשוט מקטינה אותו פחות. גם הזיפר משחק כאן תפקיד: שקית פתוחה חלקית, או זיפר שלא נסגר עד הסוף, מכניסים ריחות ישירות. ויש צד שני לשאלה: גם מה שבתוך השקית יכול להעביר ריח החוצה. תערובת עם וניל או קינמון שארוזה בשקית עם מחסום חלש תריח על המדף, ולפעמים תעביר ריח למוצרים שלידה. מה עושים בפועל? מפרידים באחסון בין מוצרים עם ריח חזק לבין שוקולד ואגוזים, בוחרים מחסום חזק יותר למוצרים שרגישים לריח, ומזכירים ללקוח בתווית לסגור היטב. אם אתם אורזים כמה מוצרים שונים באותו יום, שאלו את מפעל האריזה באיזה סדר הוא עובד, כדי שמוצר עם ריח חזק לא ייארז לפני שוקולד על אותו קו בלי ניקוי ביניהם.

חריץ קריעה ותפר עליון: מה הלקוח פוגש קודם

החלק הראשון שהלקוח פוגש בשקית עם זיפר הוא לא הזיפר, אלא חריץ הקריעה והתפר העליון. זה החלק שמגן על המוצר עד הפתיחה, ולכן הוא חשוב לא פחות מהמבנה של הסרט. התפר העליון נוצר במפעל האריזה, אחרי המילוי, בהלחמה בחום. הוא צריך להיות רציף ונקי, בלי אבקה שנלכדה בו ובלי קמטים. חריץ הקריעה הוא חתך קטן בצד השקית, מעל הזיפר, שמאפשר ללקוח לקרוע את החלק העליון בלי מספריים. אם החריץ נמוך מדי, הקריעה עלולה לעבור מתחת לזיפר ולהרוס אותו. אם הוא גבוה מדי, הלקוח יקרע רק חלק מהתפר ולא יוכל לפתוח. אם אין חריץ בכלל, הלקוח יפתח בסכין ולפעמים יחתוך את הזיפר. שלושה דברים כדאי לבדוק בדוגמאות לפני ההזמנה: שהקריעה עוברת בקו ישר מעל הזיפר, שאחרי הקריעה נשאר מספיק מקום לאחוז בשני צדי הזיפר, ושהתפר העליון מספיק רחב כדי שמפעל האריזה יוכל לאטום אותו בלי לגעת בזיפר. ועוד נקודה לעיצוב: אל תשימו בחלק שנקרע מידע חשוב כמו התאריך או שם המוצר. הלקוח זורק את החלק הזה בפתיחה הראשונה, והמידע הולך איתו.

מה לשאול את יצרן השקיות לפני שמאשרים מבנה

לפני שמאשרים מבנה של שקית עם זיפר, חלון או שכבת מחסום, עברו על השאלות האלה עם יצרן השקיות, ובקשו את התשובות בכתב.

  • מה מבנה השכבות המדויק, מבחוץ פנימה, ומה עובי כל שכבה?
  • מה ערכי מעבר אדי מים ומעבר חמצן של הסרט, ובאילו תנאי טמפרטורה ולחות הם נמדדו?
  • אם יש חלון, מה ערכי המעבר של אזור החלון בנפרד?
  • איזה סוג זיפר מוצע, באיזה גובה הוא ממוקם, וכמה מרחק יש בינו לבין חריץ הקריעה?
  • האם השכבה הפנימית והזיפר מתאימים למגע עם סוג המזון שלכם, ויש על כך מסמך?
  • איך המבנה מתנהג אחרי קיפול, ויש נתונים על כך?
  • האם אפשר לקבל דוגמאות ריקות לניסוי מילוי לפני ההזמנה?
  • מה ההפרש במחיר ליחידה עם ובלי כל תוספת, באותה כמות?

תשובות ברורות לשאלות האלה מאפשרות להשוות בין הצעות של יצרנים שונים. יצרן שלא יודע לתת ערכי מעבר או מסמך התאמה משאיר אתכם בלי דרך לדעת מה אתם קונים. כדאי גם לשמור את התשובות בתיק המוצר, יחד עם הדוגמאות שנבדקו. כשתזמינו סדרה שנייה, או כשיצרן השקיות יציע "מבנה דומה" במחיר אחר, תוכלו להשוות מול מה שאישרתם בפעם הראשונה ולא מול הזיכרון. שינוי קטן בעובי שכבה או בסוג הזיפר יכול לשנות את ההתנהגות של השקית, ולפעמים הוא נעשה בלי שמישהו מודיע עליו. בקשו שכל שינוי במבנה יאושר מולכם בכתב לפני ההדפסה.

סימון והוראות אחסון על שקית שנסגרת מחדש

זיפר נותן ללקוח כלי, אבל הלקוח צריך לדעת להשתמש בו. זה המקום שבו התווית נכנסת. צו הגנת הצרכן (סימון ואריזה של מוצרי מזון) קובע שסימון מזון ארוז מראש יהיה לפי תקן ישראלי 1145 (נבו), ובסקירה של התקן ב-Prosafe מופיעות הוראות אחסון, הובלה ושימוש בין רכיבי הסימון (Prosafe). במוצר שנפתח ונסגר, הוראת אחסון טובה עונה על שתי שאלות: איפה לשמור את השקית, ומה לעשות אחרי הפתיחה. משפט כמו "לשמור במקום קריר ויבש, לסגור היטב אחרי כל שימוש" מתאים לרוב האבקות. בשוקולד כדאי להזכיר את הטמפרטורה ואת ההרחקה ממקורות חום. את הנוסח המדויק ואת המיקום על השקית בדקו מול דרישות הסימון, ואל תכתבו הבטחות על חיי מדף אחרי פתיחה שלא נבדקו. עוד פרט מעשי: הזיפר וחריץ הקריעה תופסים מקום בחלק העליון של השקית, ולכן צריך להשאיר את האזור הזה נקי מטקסט חשוב. תווית שחלק ממנה נקרע עם החלק העליון של השקית היא תקלה שחוזרת בעיצובים ראשונים. גם החלון משפיע על התווית. חלון גדול בחזית מצמצם את השטח שנשאר לשם המוצר, לרשימת הרכיבים ולסימון התזונתי, ולפעמים דוחף אותם לגב השקית או לתחתית. לפני שמאשרים חלון, בקשו מהמעצב להניח עליו את כל טקסט החובה בגודל האמיתי, ולראות אם הוא נקרא בנוחות. אם לא, עדיף חלון קטן יותר מאשר אותיות קטנות מדי.

לפני שממלאים: בדיקה עם המפעל שאורז

אחרי שבחרתם מבנה, יש עוד בדיקה אחת שחשובה לא פחות מגיליון הנתונים: האם המפעל שאורז יכול למלא ולאטום את השקית הזאת היטב. זיפר, חלון ורדיד משנים את התנהגות השקית בקו. זיפר משנה את הדרך שבה פותחים את השקית למילוי, ואת הגובה שבו האבקה עלולה להגיע. רדיד הופך את השקית לנוקשה יותר ומשפיע על האטימה. חלון גדול יכול להשפיע על היציבות של השקית כשהיא עומדת. לכן לפני הזמנה של כמות, הביאו כמה שקיות לדוגמה לפגישה במפעל האריזה. בפגישה כדאי לבקש מילוי ניסיון של כמה שקיות, לסגור אותן, ולבדוק שלושה דברים: שהתפר העליון נקי ורציף, שהזיפר נסגר אחרי שהשקית מלאה, ושהשקית עומדת יציב עם המשקל שבחרתם. אם משהו לא עובד, עדיף לגלות את זה עם עשר שקיות מאשר עם אלפיים. בנוסף, אם אתם מביאים שוקולד, תאמו מראש איך הוא מגיע למפעל ובאיזו טמפרטורה, כי שוקולד שהתחמם בדרך ייארז כבר כשהוא פגוע. במפעל האריזה של בלאנקו אורזים מוצרים יבשים, אבקות ושוקולד בשקיות דויפאק. ממלאים ואורזים, ולא מדפיסים שקיות. הלקוח מביא את חומר הגלם ואוסף את המוצר הארוז, והצעת המחיר ניתנת אחרי פגישה במפעל. בעמוד אריזה בשקיות מפורט איך השירות עובד. אם אתם אורזים שוקולד, יש גם מאמר על אריזת שוקולד בחום ובהלבנה, ובקטגוריית מוצרי שוקולד תמצאו את סוגי השוקולד שבקטלוג. לשאלות על מוצר מסוים ועל השקית שבחרתם, אפשר לפנות דרך עמוד יצירת הקשר ולתאם פגישה.

שאלות נפוצות

האם זיפר בשקית שומר על המוצר כמו אטימה בחום?

לא. ההלחמה בחום היא הסגירה שמגינה על המוצר עד שהלקוח פותח אותו. הזיפר נכנס לתמונה רק אחרי הפתיחה, והוא מאפשר לסגור שוב את השקית בבית או בקונדיטוריה. זיפר סגור מפחית כניסת אוויר ולחות, אבל הוא לא אטום כמו תפר מולחם. לכן גם בשקית עם זיפר יש תפר עליון מעליו שנקרע בפתיחה הראשונה.

איזה סוג זיפר מתאים לשקית של אבקה?

לפי הערך על שקיות זיפר בוויקיפדיה יש שני סוגים עיקריים: זיפר לחיץ שסוגרים בלחיצה של האצבעות, וזיפר עם מחליק שנע לאורך הפס. באבקות, חלקיקים דקים נתקעים בפסים של זיפר לחיץ ומקשים על הסגירה. לכן חשוב שהזיפר יהיה גבוה מספיק מעל המוצר, ושהלקוח יוכל לנקות אותו בקלות.

האם חלון בשקית פוגע בשוקולד?

חלון שקוף מכניס אור, והאור הוא אחד הגורמים שמזרזים שינויי טעם וצבע במוצרים עם שומן. בנוסף, השכבה השקופה בחלון בדרך כלל לא כוללת את שכבת המתכת או הרדיד, ולכן היא מעבירה יותר לחות וחמצן. אם השוקולד נמכר מהר, חלון קטן יכול להיות סביר. אם הוא יושב חודשים, עדיף בלי חלון.

מה ההבדל בין סרט מתכתי לרדיד אלומיניום?

סרט מתכתי הוא סרט פלסטיק שמצופה בשכבת מתכת דקה מאוד, כחצי מיקרון לפי הערך בוויקיפדיה. רדיד אלומיניום הוא שכבה של מתכת רציפה, למשל בעובי 6 מיקרון. באותו ערך, הרדיד מתואר כחוסם לחות, חמצן ואור כמעט לגמרי, והסרט המתכתי מעביר מעט מכל אחד. הסרט קל וזול יותר, והרדיד מגן יותר.

למה אבקה מתגבשת בתוך שקית סגורה?

כי היא סופגת לחות. אבקות רבות, בעיקר כאלה שיש בהן סוכר, הן היגרוסקופיות: הן מושכות מים מהאוויר. אם השקית מעבירה אדי מים, או אם האבקה נארזה כשהיא כבר לחה, החלקיקים נדבקים ויוצרים גושים. שקית עם מחסום טוב יותר מאטה את התהליך, אבל לא מתקנת חומר גלם שנארז לח.

האם שכבת אלומיניום מגינה על שוקולד מחום?

לא באמת. שכבת האלומיניום חוסמת אור, לחות וחמצן, אבל היא לא מבודדת חום בצורה שמגינה על השוקולד ברכב חם או במחסן בלי מיזוג. חמאת קקאו נמסה בטווח של 34 עד 38 מעלות לפי ויקיפדיה, ושינויי טמפרטורה חוזרים גורמים להלבנה. את ההגנה מחום נותן האחסון וההובלה, לא השקית.

האם אפשר לשים חלון בשקית עם שכבת אלומיניום?

כן, יצרני שקיות רבים מציעים מבנה כזה: השקית כולה עם רדיד, ובאזור החלון יש רק שכבות שקופות. התוצאה היא שהמחסום של השקית כולה נקבע במידה רבה על ידי החלון, שהוא החלק החלש. אם אתם בוחרים מבנה כזה, שאלו את יצרן השקיות מה ערכי המעבר של אזור החלון בנפרד, ולא רק של הסרט המלא.

כמה עולה זיפר או חלון בשקית?

לא מצאנו מחירון ציבורי אחיד, והמחיר משתנה לפי יצרן, כמות ומידה. מה שכן ברור הוא שכל תוספת היא שלב נוסף בייצור השקית, ולכן היא מוסיפה עלות ליחידה. בקשו מיצרן השקיות הצעה עם ובלי כל תוספת, באותה כמות ובאותה מידה, כדי לראות את ההפרש בפועל ולהחליט אם הוא מוצדק.

האם שקית עם זיפר צריכה סימון מיוחד?

אין דרישה כללית לסמן שיש זיפר, אבל יש דרישה לסמן הוראות אחסון כשצריך. אם המוצר צריך להישמר סגור ויבש אחרי הפתיחה, כתבו זאת על התווית. הזיפר מאפשר ללקוח לעשות את זה, ומשפט קצר כמו "לסגור היטב אחרי כל שימוש" עוזר לו לזכור. את הנוסח המדויק בדקו מול דרישות הסימון.

האם מפעל אריזה יכול למלא שקית עם זיפר?

כן, אבל צריך לבדוק את זה מראש עם השקית הספציפית. הזיפר משנה את הדרך שבה פותחים את השקית למילוי ואת המקום שבו האבקה עלולה להגיע. במפעל האריזה של בלאנקו אורזים מוצרים יבשים, אבקות ושוקולד בשקיות דויפאק, ואת ההתאמה של שקית מסוימת בודקים בפגישה במפעל, לפני הצעת המחיר.

איזה מבנה מתאים למטבעות שוקולד לקונדיטוריות?

לקונדיטוריה שפותחת שקית גדולה ומשתמשת בה במשך כמה ימים, זיפר עוזר מאוד, כי הוא מגן על המטבעות מלחות ומריחות של המטבח אחרי הפתיחה. חלון פחות חשוב, כי הקונה המקצועי יודע מה הוא קונה. מחסום לאור ולחות עדיף, ואחסון קריר ויציב הוא התנאי שבלעדיו שום שקית לא תעזור.

איך בודקים אם השקית מתאימה לפני שמזמינים כמות?

מבקשים מיצרן השקיות כמה דוגמאות מהמבנה המוצע, ממלאים אותן במוצר האמיתי, סוגרים ומשאירים אותן כמה שבועות בתנאים של המחסן או החנות, לצד שקית ביקורת. אחר כך פותחים ובודקים גושים, ריח, צבע ומרקם. במקביל מבקשים גיליון נתונים עם ערכי מעבר לחות וחמצן ותנאי הבדיקה, ומשווים אותו להצעות אחרות.

מקורות

  1. Zipper storage bag, Wikipedia
  2. Metallised film, Wikipedia
  3. Moisture vapor transmission rate, Wikipedia
  4. Chocolate bloom, Wikipedia
  5. Cocoa butter, Wikipedia
  6. Hygroscopy, Wikipedia
  7. Commission Regulation (EU) No 10/2011, Article 12, Overall migration limit
  8. צו הגנת הצרכן (סימון ואריזה של מוצרי מזון), תשנ״ט-1998, נבו
  9. תקן ישראלי 1145, סימון מזון ארוז מראש, Prosafe Food