חיי מדף של מוצר יבש אחרי אריזה מחדש
שק של 25 קילו אבקת קקאו מגיע עם תאריך מודפס. אחרי שפותחים אותו וממלאים ממנו מאות שקיות קטנות, צריך להחליט מה ייכתב על כל שקית. זו אחת השאלות הנפוצות אצל יבואנים ובעלי מותגים שמתחילים לארוז מוצר יבש בעצמם, והתשובה הקצרה היא שחיי מדף אחרי אריזה מחדש לא יכולים לעבור את התאריך של השק: הוא גבול עליון ולא ברירת מחדל. המדריך הזה מסביר למה, מה קורה למוצר ברגע שהשק נפתח, מה אומרים הכללים הישראליים על סימון תאריך, ואיך בונים החלטה שאפשר להגן עליה: עם מפרט, עם בדיקת אחסון ועם תיעוד. הוא עוסק במוצרים יבשים, כמו אבקות, אגוזים, סוכריות ושוקולד, ולא במוצרים שדורשים קירור. הוא גם לא מחליף ייעוץ של טכנולוג מזון במוצר מסוים, אבל הוא נותן לכם את השאלות שתצטרכו לשאול.
למה זה חשוב דווקא לעסק? כי לקוח פרטי שקונה שקית אחת זורק אותה אם משהו לא בסדר. חנות או קונדיטוריה שקונות מכם באופן קבוע זוכרות. שקית אחת עם אגוזים בטעם לוואי, או ארגז של אבקה גושית שהגיע באמצע עונת החגים, עולים לכם בלקוח ולא רק בשקית. תאריך שנקבע נכון מההתחלה הוא הדרך הזולה ביותר למנוע את זה, והוא מתחיל בשאלה פשוטה: מה אני יודע על המוצר הזה, ומה אני רק מניח.
מה תאריך על שק מקורי באמת מבטיח
התאריך שהיצרן הדפיס על השק הוא הבטחה לגבי מוצר מסוים, באריזה מסוימת, בתנאים מסוימים. טיוטת ת״י 1145 מ-2015 מגדירה תאריך עמידות מינימלית כתאריך שעד אליו המזון שומר על תכונותיו המיוחדות כאשר הוא מאוחסן בתנאים נאותים. שימו לב לשלושת החלקים של ההגדרה. "המזון" הוא המוצר כפי שיצא מהיצרן. "תכונותיו" הן טעם, ריח, מרקם וזרימה. "בתנאים נאותים" הם תנאי האחסון שהיצרן כתב, והם מניחים שהאריזה המקורית סגורה. אותה טיוטה גם דורשת מהיצרן לתעד ברשומותיו את פרק הזמן שבין תאריך הייצור לבין התאריך המסומן, ולהציג את המידע הזה לרשות לפי דרישה. כלומר, מאחורי כל תאריך אמור לעמוד נימוק. כשאתם פותחים את השק, שניים מתוך שלושת החלקים משתנים. המוצר נחשף לאוויר של החדר, והאריזה שמגינה עליו היא כבר לא השק של היצרן אלא השקית שלכם. לכן התאריך של השק לא עובר לשקית הקטנה באופן אוטומטי. הוא נשאר נקודת התחלה, ומשם בונים החלטה חדשה. חשוב לזכור גם כיוון אחד שלא משתנה: שום דבר שאתם עושים באריזה מחדש לא יכול להחזיר למוצר זמן. מוצר שיוצר לפני חצי שנה נשאר מוצר שיוצר לפני חצי שנה, גם בשקית חדשה ויפה. לכן תאריך של השק המקורי הוא הגבול העליון של כל תאריך שתכתבו.
עדיף להשתמש לפני או לשימוש עד: איזה סימון מתאים למוצר יבש
בטיוטת ת״י 1145 יש שני סוגי תאריך, והבחירה ביניהם תלויה במוצר ולא בהעדפה. "עדיף להשתמש לפני" הוא התאריך הרגיל, והטיוטה קובעת שאלה המילים שמקדימות אותו ואלו בלבד. "לשימוש עד" שמור למזון הרגיש מאוד לקלקול מיקרוביאלי, שעלול להוות סכנה מיידית לבריאות אחרי תקופה קצרה, ובמקרה כזה מסמנים גם את תנאי האחסון שיש להקפיד עליהם. בנספח לטיוטה, שמסומן כנספח למידע, יש משפט שמסכם את העיקרון: תאריכי "לשימוש עד" נוגעים לבטיחות המזון, ואילו תאריכי "עדיף להשתמש לפני" נוגעים לאיכות. אותו נספח מסביר ש"עדיף להשתמש לפני" מתאים למזונות יציבים מבחינת חיי המדף שלהם, או למזונות שמתקלקלים אך אינם נעשים במהירות בלתי בטוחים לאכילה. רוב המוצרים היבשים שנארזים מחדש, כמו אבקות, אגוזים, סוכריות, שוקולד וקישוטי סוכר, נכנסים לקבוצה הזאת. יש גם מוצרים שהטיוטה פוטרת מסימון תאריך עמידות מינימלית, בכפוף לתקנים המיוחדים שלהם, ובהם סוכר מוצק ומלח למזון. המשמעות לאורז: ברוב המקרים אתם תכתבו "עדיף להשתמש לפני", והתאריך שלכם הוא התחייבות לאיכות. הוא אומר ללקוח שעד היום הזה המוצר ייראה, יריח ויתנהג כמו שהוא אמור. זו התחייבות שכדאי לבסס על נתונים, כי תלונה על אבקה גושית או אגוזים עם טעם לוואי מגיעה אליכם, לא ליצרן של השק.
מה משתנה ברגע שהשק נפתח
שלושה דברים נכנסים למוצר ברגע הפתיחה: לחות, חמצן ולפעמים חום. לחות היא הבעיה העיקרית באבקות ובמוצרים פריכים. מוצר יבש שנחשף לאוויר לח סופג מים, ובאבקות זה נראה כגושים ובמוצרים פריכים כהתרככות. מדד פעילות המים מתאר את זה במספר. לפי הסקירה בוויקיפדיה, מתחת לפעילות מים של 0.60 אין התרבות של מיקרואורגניזמים, ורוב העובשים נעצרים סביב 0.80. מוצר יבש נמצא בדרך כלל נמוך בסולם, ואריזה טובה שומרת אותו שם. חמצן הוא הבעיה העיקרית במוצרים עם שומן. הערך בוויקיפדיה על הקדחה מתאר איך חמצן מפרק שומנים לא רוויים ומשחרר אלדהידים וקטונים בעלי ריח חזק, ואיך חום ואור מאיצים את התגובה. באגוזים, בזרעים, בקוקוס ובשוקולד זה הגורם שקובע את התאריך. חום משפיע על כל התהליכים. הערך בוויקיפדיה על חיי מדף מביא כלל אצבע מקובל: קצב תגובות כימיות מוכפל בכל עלייה של 10 מעלות, עם הסתייגות שהכלל לא מדויק לכל מקרה. השאלה המעשית היא כמה זמן המוצר היה חשוף. שק שנפתח ונארז כולו תוך שעה נמצא במצב אחר משק שנפתח, נארז חלקית, עמד פתוח יומיים ואז נארז שוב. לכן חשיפה לחמצן וללחות היא חלק מהנתונים שרושמים, והיא אחת הסיבות שהתאריך בשקית הקטנה עשוי להיות קצר מהתאריך של השק.
השקית החדשה: מחסום, אור ורוכסן
השק של היצרן נבחר למוצר שלו. השקית שלכם נבחרה בדרך כלל גם לפי מראה, מחיר ונוחות. כדי שהתאריך יהיה הגיוני, השקית צריכה להגן על המוצר לפחות כמו שהשק הגן עליו, או שהתאריך צריך להתקצר בהתאם. שלוש תכונות של השקית חשובות כאן. הראשונה היא מחסום לאדי מים ולחמצן. שקית עם שכבת רדיד או שכבה מתכתית מגינה אחרת משקית פלסטיק שקופה פשוטה, ואת הנתונים האלה מבקשים מספק השקיות. השנייה היא אור. הערך בוויקיפדיה על הקדחה ממליץ על אריזה אטומה לאור במוצרים עם שומן, ולכן שקית שקופה לגמרי עלולה לקצר את חיי המדף של אגוזים או שוקולד שעומדים מול תאורת החנות. השלישית היא הרוכסן. הוא לא משנה דבר לפני הפתיחה, אבל אחרי הפתיחה הוא מאפשר ללקוח לסגור את השקית שוב. במוצרים שמשתמשים בהם לאורך שבועות, כמו אבקות לאפייה, זה משפיע על מה שהלקוח חווה, גם אם לא על התאריך. שקית דויפאק היא הצורה הנפוצה למוצרים יבשים שנמכרים לחנויות, והיא יכולה להיות עשויה מחומרים שונים מאוד. לכן "שקית דויפאק" לא מספיק כתיאור. בתיק המוצר כותבים את מבנה השכבות, את נתוני המחסום ואת תנאי ההלחמה. במדריך על אריזת אבקות פירטנו איך בוחרים שקית לפי מחסום לחות, ואיך בודקים שההלחמה סגורה באמת.
כמה נשאר: חישוב פשוט לפני שכותבים תאריך
לפני כל ניתוח מורכב, יש חשבון אחד שחייבים לעשות. הוא לא אומר מה התאריך הנכון, אבל הוא אומר מה התאריך המקסימלי. נניח שהשק יוצר ב-1 בינואר, התאריך המודפס עליו הוא 12 חודשים מהייצור, והוא נפתח ונארז בתחילת יוני. החשבון הוא: 12 פחות 5 שווה 7 חודשים לכל היותר מיום האריזה. זה הגבול, לא ההמלצה. מכאן מתחילים להוריד. אם המוצר רגיש לחמצון והשקית החדשה שקופה, מורידים. אם המוצר יעמוד בחנויות בלי מיזוג בקיץ, מורידים. אם יש לכם בדיקת אחסון שמראה שהמוצר מחזיק היטב בשקית החדשה, אפשר להישאר קרוב לגבול. הכלל של הכפלה בכל 10 מעלות עוזר להבין כמה חום משנה. נניח לצורך הדוגמה בלבד שמוצר מחזיק 12 חודשים ב-20 מעלות, ושהכלל מתאים לו. אם הוא יעמוד ב-30 מעלות, 12 חלקי 2 יוצא 6 חודשים. זו הערכה גסה שלא מחליפה בדיקה, והערך בוויקיפדיה עצמו מציין שהכלל מוגבל ויש לו חריגים. אבל היא מסבירה למה מוצר שנשמר במחסן קריר ואז עומד בחלון ראווה חם מתנהג אחרת ממה שכתוב על השק. אל תשכחו גם את הזמן שעובר אחרי האריזה: השקית שלכם תעמוד אצלכם, אחר כך אצל המפיץ ואחר כך בחנות. התאריך צריך לכסות את כל הדרך, כולל ימים שבהם המוצר לא בשליטתכם.
שקית לחנות, קרטון למאפייה: לא כל אריזה מחדש נמכרת לצרכן
לא כל מוצר שנארז מחדש מגיע למדף של צרכן. חלק מהמוצרים נארזים לשקיות של קילו או חמישה קילו ונמכרים למאפיות ולקונדיטוריות, שמשתמשות בהם כחומר גלם. טיוטת ת״י 1145 מקדישה פרק לסימון מזון ארוז מראש שאינו מיועד למכירה קמעונית. לפי הפרק הזה, מזון לייצור תעשייתי מלווה במפרט שכולל את יתר דרישות הסימון, והערה בטיוטה מזכירה במפורש שבמזון לייצור תעשייתי, לרבות אריזה מחדש, שפת הסימון יכולה להיות שפה מוסכמת בין הספק ליצרן. על אריזה סיטונית מסמנים, בין השאר, את שם המזון, שם היצרן או היבואן, התכולה, הוראות אחסון, רכיבים ותאריך, וישנם תנאים שבהם יחידות שקופות ומסומנות פוטרות את האריזה החיצונית. מה המשמעות לחיי המדף? גם כשהקונה הוא מאפייה ולא צרכן, התאריך נשאר התחייבות. מאפייה שמשתמשת באבקה או באגוזים שלכם תכניס אותם למוצר שלה, והתאריך שלה נשען על שלכם. לכן לקוח עסקי ירצה לראות מפרט ולשאול איך נקבע התאריך. זו עוד סיבה לשמור את הנימוק ואת תוצאות בדיקת האחסון בתיק מסודר. אם אתם מוכרים לשני סוגי הלקוחות, בדקו שהסימון מתאים לכל אחד מהם.
מה אסור לעשות עם תאריך
יש כמה פעולות שנראות הגיוניות בזמן לחץ, והן לא מקובלות. הראשונה היא להאריך תאריך. טיוטת ת״י 1145 קובעת שאין לשנות את התאריך המסומן על המוצר, למעט במקרה שבו חלה טעות בסימון והמוצר עדיין לא יצא מהמפעל. אם גיליתם שהתאריך שכתבתם קצר מדי, תקנו אותו בסדרה הבאה, לא בשקיות שכבר נארזו. השנייה היא להתעלם מהתאריך של השק. אם השק מתקרב לסוף התאריך שלו, אי אפשר לארוז ממנו שקיות עם תאריך רחוק. זה נכון גם כשהמוצר נראה מצוין. השלישית היא לערבב שקים בני תאריכים שונים באותה סדרה בלי לרשום. אם מילאתם את המשפך משני שקים, כל שקית מכילה חומר משניהם, והתאריך צריך להתאים לשק המוקדם. וחשוב גם לרשום את מספר הסדרה של כל שק שנכנס. הרביעית היא לכתוב תאריך בלי לכתוב תנאי אחסון, במוצר שדורש אותם. הטיוטה מאפשרת לצרף לתאריך את תנאי האחסון הדרושים להשגת תקופת העמידות, ובמוצרים כמו שוקולד זה כמעט הכרחי. החמישית היא לתת למפעל האריזה להחליט במקומכם. המפעל ממלא ואורז, אבל האחריות לתוכן התווית ולתאריך נשארת אצל מי שהמוצר נושא את שמו. בקשו מעצמכם להגיע לפגישה עם תאריך או עם טיוטה של החלטה, ולא לשאול "מה נהוג לכתוב".
בדיקת אחסון: איך יודעים שהתאריך מחזיק
תאריך שנקבע רק לפי חשבון הוא הנחה. כדי להפוך אותו להחלטה, בודקים. בדיקת אחסון פשוטה לא דורשת מעבדה. לוקחים כמה שקיות מכל סדרה ראשונה, ושומרים אותן בתנאים שבהם המוצר באמת יעמוד. אם הוא יעמוד בחנות בלי מיזוג, לא שומרים אותו במשרד הממוזג. פותחים שקית אחת בכל פרק זמן קבוע, למשל פעם בחודש, ובודקים מראה, ריח, טעם, מרקם וזרימה. משווים לשקית שנפתחה ביום האריזה, אם שמרתם תיאור או תמונה שלה. רושמים כל פתיחה בטבלה, עם תאריך ועם מי שבדק. אם עד התאריך שבחרתם המוצר נשאר טוב, יש לכם נתון שתומך בו. אם מופיעה בעיה לפני כן, יש לכם סיבה לקצר, ואתם יודעים בכמה. מי שרוצה ללכת צעד נוסף יכול לשלוח שקיות למעבדה שבודקת פעילות מים, לחות או סימני חמצון, בעיקר במוצרים עם שומן. גם כאן, הנתון החשוב הוא לא מספר אחד אלא המגמה לאורך זמן. בדיקת אחסון היא גם כלי לשיחה עם לקוחות עסקיים. חנות שמקבלת מכם מוצר רוצה לדעת כמה זמן הוא יחזיק אצלה. תשובה שמבוססת על שקיות שנפתחו לאורך חצי שנה משכנעת יותר מ"כך כתוב על השק". כדאי לחזור על הבדיקה כשמחליפים ספק של חומר גלם, שקית או עונה.
טבלה: מה קובע את התאריך בכל סוג מוצר יבש
כל מוצר יבש מתקלקל בדרך אחרת, ולכן גם השאלות שונות. הטבלה מסכמת את הגורם העיקרי בכל קבוצה, לפי המנגנונים שתוארו במקורות. היא לא נותנת מספרים, כי המספרים תלויים במוצר, בשקית ובתנאים.
| סוג מוצר | הגורם העיקרי לקלקול | מה לבדוק בשקית החדשה | מה לבדוק בבדיקת אחסון |
|---|---|---|---|
| אבקות ותערובות אפייה | לחות וגושים | מחסום לאדי מים והלחמה | זרימה ומרקם |
| אגוזים וזרעים | חמצון של שומן | מחסום לחמצן והגנה מאור | ריח וטעם |
| שוקולד ומוצריו | חום ותנודות טמפרטורה | הגנה מאור ומריחות | מראה של הלבנה על פני השטח |
| סוכריות וקישוטי סוכר | לחות והידבקות | מחסום לאדי מים | הידבקות וצבע |
| פירות יבשים | לחות ומרקם | מחסום לאדי מים | רכות ודביקות |
שורת השוקולד מזכירה שיש מוצרים שבהם תנאי האחסון חשובים לא פחות מהשקית. Callebaut, למשל, כותבת בהנחיות האחסון שלה שטמפרטורת אחסון קבועה חיונית כדי להאט את ההלבנה, ושאחסון במקום לח או קר מדי עלול לגרום לעיבוי. במוצר כזה, התאריך בלי תנאי אחסון הוא חצי מידע. במדריך אריזת שוקולד הרחבנו על ההבדל בין שני סוגי ההלבנה ועל מה שקורה בקיץ.
אגוזים כדוגמה: כמה תנאי האחסון משנים
אגוזים הם דוגמה טובה לכך שתאריך תלוי בתנאים ולא רק במוצר. מועצת השקדים של קליפורניה, גוף של ענף השקדים, מפרסמת המלצות אחסון מפורטות. לפי הדף שלה על חיי מדף, מומלץ לאחסן שקדים בכל צורותיהם בתנאים קרירים ויבשים, מתחת ל-10 מעלות ובלחות יחסית מתחת ל-65 אחוז, במטרה לשמור על תכולת לחות מתחת ל-6 אחוז. באותו דף נכתב ששקדים יכולים להחזיק יותר משנתיים בתנאים המומלצים, ושבמחקר צורות שונות של שקדים הגיעו לשלוש שנים באריזה סגורה בוואקום. הדף גם מבחין בין שקדים גולמיים לקלויים: קלויים זקוקים להגנה חזקה יותר מפני חמצן, למשל שטיפה בחנקן ואריזה בוואקום. מה לומדים מזה לאריזה מחדש? ראשית, המספרים האלה נכונים לתנאים שבהם נמדדו. שקדים שעומדים ב-25 מעלות בשקית שקופה לא יחזיקו את אותו זמן. שנית, ההבדל בין גולמי לקלוי הוא הבדל גדול, ולכן אסור להעתיק תאריך של מוצר גולמי למוצר קלוי. שלישית, האריזה המקורית של היצרן נבחרה כדי לשמור על התנאים האלה, ושקית חדשה צריכה לעשות עבודה דומה. במדריך אריזת פיצוחים ותערובות הרחבנו על מה שמיוחד באגוזים, כולל ערבוב של כמה סוגים בשקית אחת, שבו התאריך נקבע לפי הרכיב הרגיש ביותר.
תערובות: התאריך נקבע לפי הרכיב הקצר ביותר
כשאתם אורזים מוצר אחד משק אחד, יש לכם תאריך אחד להתחיל ממנו. בתערובת, כמו תערובת אגוזים ופירות יבשים, תערובת לעוגה או מיקס של קישוטים, יש כמה שקים וכמה תאריכים. הכלל הפשוט הוא שהתערובת לא יכולה להחזיק יותר מהרכיב שמחזיק הכי פחות. אם יש בה שקדים קלויים עם תאריך קרוב וצימוקים עם תאריך רחוק, התאריך של השקדים הוא הגבול. אבל יש כאן עוד שכבה. רכיבים שונים משפיעים זה על זה בתוך השקית. פרי יבש לח יחסית יכול להעביר לחות לאגוז פריך או לאבקה שלידו, ואז האגוז מתרכך מהר יותר ממה שהיה קורה לו לבד. רכיב עם ריח חזק, כמו תבלין, עלול להעביר ריח לשוקולד. לכן בדיקת אחסון של תערובת חשובה יותר מבדיקה של מוצר בודד: היא בודקת את האינטראקציה ולא רק כל רכיב לחוד. עוד נקודה היא התיעוד. בתערובת צריך לרשום את מספר הסדרה והתאריך של כל שק שנכנס, ולא רק של אחד. אם אחד הרכיבים מתגלה כבעייתי, תצטרכו לדעת אילו שקיות מכילות אותו. ולבסוף, תערובת היא גם שאלה של סימון רכיבים ואלרגנים, כי כל רכיב מביא איתו את רשימת הרכיבים שלו. במדריך על סימון אלרגנים על מוצר ארוז הסברנו איך מחברים את הרשימות לתווית אחת.
מחסן, הובלה ומדף החנות: הימים שאינם בשליטתכם
התאריך שאתם כותבים צריך להחזיק לא רק במחסן שלכם, אלא לאורך כל הדרך עד שהלקוח האחרון פותח את השקית. זה החלק שקל לשכוח. במחסן שלכם אתם יכולים לשלוט בטמפרטורה ובלחות. ברכב ההובלה, במחסן של מפיץ ובחנות, כבר לא. חנות אפייה קטנה עשויה להציג את השקיות ליד חלון, מול תאורה חזקה, או במקום שבו המיזוג כבוי בלילה. בקיץ הישראלי זה משנה הרבה, בעיקר במוצרים עם שומן ובשוקולד. יש שתי דרכים להתמודד עם זה, ואפשר לשלב ביניהן. הראשונה היא לקבוע תאריך שמרני, שמתאים לתנאים הפחות טובים שהמוצר צפוי לעבור. השנייה היא לכתוב על השקית תנאי אחסון ברורים, כמו "לשמור במקום קריר ויבש, הרחק מאור שמש", ולהסביר אותם ללקוחות העסקיים. טיוטת ת״י 1145 מאפשרת לציין לצד התאריך את תנאי האחסון הדרושים להשגת תקופת העמידות שסומנה, ובמוצרים רגישים זה חלק מהותי מהסימון. כדאי גם לשאול את הלקוחות העסקיים שלכם איך הם מאחסנים. חנות שיודעת שהשוקולד צריך לעמוד במקום קריר תשמור עליו טוב יותר, ותלונה אחת פחות היא גם הגנה על התאריך שכתבתם. בדיקת האחסון שלכם צריכה לשקף את התנאים האלה, ולא רק את המחסן הממוזג.
כשמגיעה תלונה: מה עושים עם שקית חשודה
גם עם תאריך מבוסס ובדיקת אחסון טובה, תגיע לפעמים תלונה: אבקה גושית, אגוזים עם טעם לוואי, שוקולד עם כתמים לבנים. הרגע הזה בודק את כל מה שבניתם. הצעד הראשון הוא לזהות את השקית. מספר הסדרה עליה מוביל אתכם לרשומות: מאיזה שק היא הגיעה, מתי נארזה, ומה התאריך שנכתב ולמה. הצעד השני הוא להשוות לשקיות שנשמרו מאותה סדרה. אם גם הן מראות את אותה בעיה, הבעיה כנראה בסדרה. אם הן תקינות, ייתכן שהבעיה נוצרה בדרך, למשל בחנות חמה או בשקית שנפגעה. הצעד השלישי הוא להחליט אם צריך לפעול לגבי שקיות נוספות מאותה סדרה. חוק הגנה על בריאות הציבור (מזון) כולל סעיף שכותרתו "הודעה בדבר מסוכנות מזון", ואם מדובר בחשש לבטיחות ולא רק לאיכות, כדאי להתייעץ מיד עם גורם מקצועי. ברוב התלונות על מוצרים יבשים מדובר באיכות: טעם, ריח ומרקם. גם אז, תלונה היא נתון. אם היא חוזרת על עצמה באותו שלב של חיי המדף, זה סימן שהתאריך ארוך מדי, ויש לקצר אותו בסדרות הבאות ולתעד את השינוי. אל תתייחסו לתלונה כמקרה בודד לפני שבדקתם את הרשומות.
מספר סדרה ועקיבות: לחבר כל שקית לשק שלה
תאריך טוב לא שווה הרבה אם אי אפשר לדעת מאיזה שק הגיעה שקית מסוימת. טיוטת ת״י 1145 מחייבת לסמן סימן המזהה את תאריך הייצור או את מנת הייצור, עם חריגים מסוימים. בפועל, מספר סדרה על כל שקית הוא הדרך לחבר אותה לרשומות. חוק הגנה על בריאות הציבור (מזון), תשע״ו-2015, כולל בין סעיפיו סעיף שכותרתו "שמירת מסמכים בידי יצרן לשם עקיבות". בהגדרות של אותו חוק, אריזה של מזון היא אחת הפעילויות שנכללות ב"ייצור", ולכן השאלה נוגעת גם למי שאורז מחדש. בתוכן העניינים של החוק יש גם סעיף שכותרתו "חובת סימון מזון וקביעת אורך חיי מדף", ששווה לקרוא עם יועץ לפני שמתחילים. מה מחברים לכל מספר סדרה? את מספר הסדרה והתאריך של השק המקורי, את תאריך האריזה, את התאריך שסומן ואת הנימוק לו, ואת תוצאות בדיקת האחסון כשיהיו. אם תגיע תלונה, תוכלו לדעת בתוך דקות מאיזה שק היא הגיעה, אילו שקיות נוספות נארזו ממנו, ואם גם הן בסיכון. במדריך גוף זר ובקרת איכות באריזה הסברנו איך בונים רשומה כזו גם לבדיקות שנעשות ביום האריזה עצמו.
מה לבדוק לפני שקובעים תאריך לשקית הקטנה
הרשימה הזאת מסכמת את כל מה שצריך להיות בידיכם לפני שאתם כותבים תאריך על מוצר שנארז מחדש. אם חסר אחד מהפריטים, ההחלטה נשענת על ניחוש. הרשימה לא נועדה להחליף טכנולוג מזון במוצר מורכב, אלא לוודא שכשאתם יושבים איתו, או עם מפעל האריזה, כל הנתונים הבסיסיים כבר על השולחן. שמרו אותה בתיק המוצר יחד עם התשובות, ועדכנו אותה בכל פעם שמשהו משתנה: ספק, שקית או עונה.
- מפרט של היצרן לחומר הגלם, כולל תנאי האחסון המומלצים וחיי המדף באריזה המקורית.
- התאריך ומספר הסדרה של כל שק שייכנס לסדרה, והתאריך המוקדם מביניהם.
- תאריך הפתיחה של השק ומשך הזמן שהמוצר יהיה חשוף עד האריזה.
- נתוני המחסום של השקית החדשה ללחות ולחמצן, והאם היא אטומה לאור.
- תנאי האחסון שהמוצר יעבור בפועל: במחסן שלכם, בהובלה ובחנות, כולל קיץ.
- האם צריך לכתוב תנאי אחסון לצד התאריך, כמו "לשמור במקום קריר ויבש".
- תוכנית לבדיקת אחסון: כמה שקיות נשמרות, איפה, וכל כמה זמן פותחים אחת.
- מי במותג שלכם מאשר את התאריך בכתב לפני יום האריזה.
את הרשימה הזאת כדאי להביא לפגישה במפעל האריזה. במדריך מה להביא לפגישה במפעל אריזה יש רשימה רחבה יותר, שכוללת גם את השקיות, התווית והכמויות.
איך זה עובד בבלאנקו
בלאנקו היא מחסן מוצרי אפייה בהקדר 12 בנתניה, שמוכר לחנויות ולקונדיטוריות. ליד המחסן עומד מפעל אריזה, ובשקיות דויפאק נארזים שם שלושה סוגים של מוצרים: יבשים, אבקות ושוקולד. את התפקיד של המפעל אפשר לתאר בשני פעלים, למלא ולארוז, והדפסת שקיות אינה אחד מהם. התאריך והתווית שעל השקית הם חלק מהמוצר של הלקוח, מאותה סיבה שחומר הגלם הוא שלו: הוא זה שמביא אותו, והוא זה שאוסף אותו בסוף, ארוז. ומה שנמצא בידי המפעל הוא המידע על תנאי השמירה אצלו. הטמפרטורה שבה המוצר נשמר מבוקרת, והיא גם מתועדת, ושווה לבקש לראות את הרישום בפגישה, כי הוא חלק מהנתונים שעליהם תבססו את התאריך. הצעת המחיר ניתנת אחרי פגישה במפעל. פירוט השירות נמצא בעמוד אריזה במפעל, ולמייבאים יש עמוד משלהם, ליבואנים. ובית עסק שבא לקנות מהמחסן, ולא לארוז, מתחיל בעמוד המוצרים. המחיר לחנויות מופיע בתוך חשבון לחנות, שאפשר לבקש לפתוח מול בלאנקו דרך הקטלוג לחנויות, ועל הסחורה משלמים כשהיא מסופקת. כמויות וימי עבודה הם שאלות שכדאי לשאול ישירות. כדי שהפגישה תהיה מועילה, הביאו איתכם את מפרט היצרן של השק, את התאריך ומספר הסדרה שלו, דוגמה של השקית שבחרתם עם נתוני המחסום, וטיוטה של התווית עם המקום שבו יודפס התאריך. אם אתם מתלבטים בין שתי שקיות, הביאו את שתיהן. כך אפשר לדבר על המוצר עצמו ולא על השערות. כשיש לכם מפרט, שקית ותאריך מבוסס, צרו קשר ונקבע פגישה במפעל.
שאלות נפוצות
האם מותר להעתיק לשקית הקטנה את התאריך של השק הגדול?
התאריך של השק נקבע לשק סגור, בתנאי האחסון שהיצרן כתב. אחרי שפתחתם אותו, המוצר כבר נחשף לאוויר, ולכן העתקה אוטומטית היא הנחה ולא החלטה. התאריך בשקית הקטנה לא יעבור את התאריך של השק, ולעתים קרובות כדאי שיהיה קצר ממנו. את ההחלטה מתעדים, עם הנימוק ועם מספר הסדרה של השק.
מה ההבדל בין "עדיף להשתמש לפני" ל"לשימוש עד"?
לפי טיוטת ת״י 1145, "לשימוש עד" נוגע לבטיחות ומיועד למזון רגיש מאוד לקלקול מיקרוביאלי, ו"עדיף להשתמש לפני" נוגע לאיכות ומתאים למזונות יציבים. רוב המוצרים היבשים, כמו אבקות, אגוזים, סוכריות ושוקולד, מסומנים ב"עדיף להשתמש לפני". אחרי התאריך המוצר עלול לאבד טעם, ריח או מרקם.
האם אפשר להאריך את התאריך אם המוצר נראה בסדר?
לא. טיוטת ת״י 1145 קובעת שאין לשנות את התאריך המסומן על המוצר, למעט מקרה של טעות בסימון כשהמוצר עוד לא יצא מהמפעל. מוצר שנראה טוב ביום האריזה לא מבטיח שיישאר כך. התאריך נקבע מראש, לפי נתונים, ולא לפי מראה של שקית אחת ביום מסוים.
מי קובע את התאריך על שקית שנארזה במפעל חיצוני?
מי ששם המוצר שלו מופיע על השקית ואחראי לסימון. מפעל שממלא ואורז עושה את העבודה הפיזית, אבל החלטה על חיי המדף נשענת על מפרט חומר הגלם, על השקית שבחרתם ועל תנאי האחסון בהמשך השרשרת. כדאי שהמפעל יקבל מכם את התאריך בכתב לפני יום העבודה, יחד עם מספר הסדרה של חומר הגלם.
מה מקצר הכי הרבה את חיי המדף של מוצר יבש שנפתח?
לחות וחמצן, ובמידה רבה גם חום. לחות גורמת לאבקות להתגבש ולמוצרים פריכים להתרכך. חמצן מחמצן שומנים, בעיקר באגוזים, בזרעים ובמוצרים עם שומן, והתוצאה היא טעם וריח לא נעימים. לפי הערך בוויקיפדיה על חיי מדף, כלל אצבע מקובל הוא שקצב תגובות כימיות מוכפל בכל עלייה של 10 מעלות.
האם שקית עם רוכסן מאריכה את חיי המדף?
לא לפני הפתיחה. עד שהלקוח פותח את השקית, מה שקובע הוא ההלחמה והחומר. אחרי הפתיחה, רוכסן מאפשר לסגור את השקית שוב ולהקטין את החשיפה ללחות ולאוויר. לכן במוצרים שמשתמשים בהם לאורך זמן, כמו אבקות לאפייה, רוכסן עוזר ללקוח לשמור על המוצר, אבל הוא לא סיבה להאריך את התאריך המודפס.
מה זו בדיקת אחסון ואיך עושים אותה בלי מעבדה?
שומרים כמה שקיות מהסדרה בתנאים שבהם המוצר באמת יעמוד, ופותחים אחת בכל פרק זמן קבוע. בודקים מראה, ריח, טעם, מרקם וזרימה, ורושמים. זו לא בדיקה מעבדתית, אבל היא מראה אם המוצר מחזיק עד התאריך שבחרתם. אם מופיעה בעיה לפני התאריך, מקצרים אותו בסדרות הבאות ומתעדים למה.
האם אגוזים ושוקולד מתנהגים אותו דבר כמו אבקות?
לא. באבקות הבעיה העיקרית היא לחות וגושים. באגוזים ובזרעים הבעיה העיקרית היא חמצון של שומן, ולכן חמצן ואור חשובים במיוחד. בשוקולד הבעיה היא חום ותנודות טמפרטורה שגורמים להלבנה. לכן לכל סוג מוצר שואלים שאלה אחרת כשקובעים תאריך אחרי אריזה מחדש, גם אם השקית זהה.
מה צריך לשמור בתיק של כל סדרה?
את מפרט היצרן של חומר הגלם, את מספר הסדרה והתאריך של השק המקורי, את תאריך הפתיחה והאריזה, את התאריך שסומן על השקיות ואת הנימוק לו, ואת תוצאות בדיקת האחסון. חוק הגנה על בריאות הציבור (מזון) כולל סעיף על שמירת מסמכים בידי יצרן לשם עקיבות, ותיק כזה הוא הבסיס לעקיבות.
האם שקית שקופה מקצרת את חיי המדף?
במוצרים עם שומן היא עלולה לקצר. לפי הערך בוויקיפדיה על הקדחה של שומנים, אור מאיץ את התגובה של שומן עם חמצן, ולכן מומלצת אריזה אטומה לאור. שקית שקופה יפה על המדף, אבל באגוזים, בזרעים ובשוקולד היא חושפת את המוצר לאור החנות. שקלו חלון קטן במקום שקית שקופה כולה.
האם מחסן קריר מאריך את חיי המדף?
תנאי אחסון קבועים וקרירים מאטים את רוב תהליכי הקלקול במוצרים יבשים. מועצת השקדים של קליפורניה, לדוגמה, ממליצה לאחסן שקדים מתחת ל-10 מעלות ובלחות יחסית מתחת ל-65 אחוז. אבל התאריך צריך להתאים לתנאים שבהם המוצר יעמוד בפועל, גם בחנות ובבית של הלקוח, ולא רק במחסן שלכם.
האם בלאנקו קובעת את התאריך למוצר שהיא אורזת?
בבלאנקו ממלאים ואורזים את המוצר שהלקוח מביא, בשקיות דויפאק, ולא מדפיסים שקיות. התאריך והתווית הם חלק מהמוצר שלכם, ולכן כדאי להגיע לפגישה במפעל עם החלטה או עם טיוטה שלה. בפגישה אפשר לשאול על תנאי האחסון במפעל, שנעשה בטמפרטורה מבוקרת ומתועדת.
מקורות
קונים לחנות או לקונדיטוריה?
