דלג לתוכן

ניהול תוקף במלאי של חנות אפייה: FIFO בפועל

ניהול תוקף הוא אחד הדברים שבעל חנות אפייה עושה כל יום בלי לקרוא לזה בשם. מישהו ממלא מדף, מישהו מקבל סחורה, מישהו מוצא בפינה שקית אבקה שהתאריך שלה עבר לפני שבועיים. בחנות עם מאות מוצרים, חלקם איטיים, חלקם עונתיים וחלקם מגיעים מכמה ספקים, התוקף הוא לא עניין של סדר בלבד. הוא עניין של כסף, כי כל יחידה שעוברת את התאריך היא הפסד מלא, והוא עניין של חוק, כי חוק המזון אוסר למכור מוצר שהתאריך שקבע היצרן חלף. המדריך הזה מסביר מה החוק אומר, מה ההבדל בין FIFO ל-FEFO ולמה בחנות אפייה עדיף השני, איך מסדרים מדף ומחסן כך שהכלל יקרה מעצמו, איך עושים ספירת תוקף שבועית בלי לעצור את החנות, ומה עושים עם מלאי מתקרב לתאריך. הוא נכתב לבעלי חנויות, למנהלי מחסן ולקונדיטורים שמחזיקים מלאי חומרי גלם. כל טענה משפטית במאמר מבוססת על נוסח החוק, וכל מספר אחר שמופיע בו מסומן כדוגמה.

מה חוק המזון אומר על מוצר שהתאריך שלו עבר

נקודת הפתיחה היא סעיף 12 לחוק הגנה על בריאות הציבור (מזון), התשע"ו-2015. סעיף קטן (א) קובע שיבואן לא ייבא ומשווק לא ימכור מזון שהתאריך האחרון לשימוש בו או שהתאריך האחרון המומלץ לשימוש בו, כפי שקבע היצרן, חלף (חוק המזון, ויקיטקסט). שתי מילים בסעיף הזה חשובות במיוחד לחנות. הראשונה היא "משווק": החוק פונה ישירות למי שמוכר, לא רק ליצרן. השנייה היא "או": שני סוגי התאריכים מחייבים את המשווק באותה מידה. סעיף קטן (ד) מוסיף הוראה מעשית: אחסון של מזון שהתאריך שלו חלף לא ייחשב הפרה אם המזון מאוחסן בנפרד מיתר המזון ומסומן באופן ברור ובולט שהוא אינו מיועד למכירה אלא להשמדה או להחזרה ליצרן או ליבואן (ויקיטקסט). כלומר, החוק לא מצפה שהחנות תזרוק כל מוצר ברגע שהתאריך עבר, אבל הוא מצפה שהמוצר ייצא מהמדף, יופרד, ויסומן. סעיף קטן (ה) מאפשר לשר לקבוע בעתיד תנאים לשימוש או למכירה של מזון שחלף התאריך המומלץ שלו. עד שנקבעים תנאים כאלה לסוג מזון מסוים, הכלל הוא האיסור שבסעיף (א). חשוב להבין גם מה החוק מגדיר כחיי מדף. בסעיף ההגדרות, חיי מדף הם תקופה שלגביה ניתן להניח, לפי בדיקות מקובלות, כי תכונות המזון יישמרו. זו הגדרה של היצרן, שמבוססת על בדיקות שלו, והחנות מקבלת אותה כנתון. הסעיף הזה לא נכתב בשביל חנויות אפייה במיוחד, אבל הוא חל עליהן במלואו.

תאריך אחרון לשימוש מול עדיף להשתמש לפני: מה משנה לחנות

על אריזות מזון מופיעים שני סוגי סימון, והציבור מבלבל ביניהם. לפי כתבה בכיכר השבת משנת 2016 שסקרה את הנושא, "לשימוש עד" נובע משיקולי בטיחות ומופיע על מזון רגיש לקלקול חיידקי, כמו מוצרי חלב, בשר ומזון מוכן, ו"עדיף להשתמש לפני" נובע משיקולי איכות ומופיע על שימורים, מוצרים קפואים ומיובשים (כיכר השבת). באותה כתבה מובאת הערכה שהבלבול בין הסימונים תורם לבזבוז מזון בהיקף של 18 מיליארד שקלים בשנה. בחנות מוצרי אפייה, רוב המוצרים שייכים לקבוצה השנייה: אבקות, סוכר, שוקולד, פיצוחים, סוכריות, צבעי מאכל, דפי סוכר. הם מסומנים בדרך כלל בנוסח של עדיף להשתמש לפני, או בנוסח של תאריך אחרון מומלץ לשימוש. לצרכן בבית זה אומר שאחרי התאריך המוצר עלול לאבד טעם, ריח או מרקם, ולא בהכרח שהוא מסוכן. לחנות, כפי שראינו בסעיף 12(א), זה לא משנה את השורה התחתונה: גם תאריך אחרון לשימוש וגם תאריך מומלץ שחלפו מוציאים את המוצר מהמכירה. ההבדל כן משנה בשני מקומות. הראשון הוא השיחה עם הלקוח: לקוח ששואל אם קמח שקנה לפני חצי שנה עדיין טוב ראוי לקבל הסבר נכון על משמעות הסימון, ולא הפחדה. השני הוא ניהול הסיכון בתוך החנות: מוצרים עם תאריך אחרון לשימוש, אם יש לכם כאלה במקרר, מחייבים בדיקה צפופה יותר, כי שם המרווח לטעות קטן יותר. בשני המקרים אתם מוכרים לפי התאריך שקבע היצרן, ולא לפי הערכה שלכם.

FIFO ו-FEFO: שני כללים שנשמעים אותו דבר

כמעט כל מי שעבד בקמעונאות שמע את המונח FIFO, ראשון נכנס, ראשון יוצא. ויקיפדיה מתארת את השיטה כך שהמלאי הוותיק ביותר נחשב כנמכר ראשון, ומציינת שרשתות מזון נוהגות לפי FIFO כדי שמוצרים עם תאריך מוקדם יותר יימכרו לפני מוצרים עם תאריך מאוחר יותר (Wikipedia). פחות מוכר הוא המונח FEFO, ראשון שפג, ראשון יוצא. לפי הערך בוויקיפדיה, זו שיטה לניהול מלאי של מוצרים עם חיי מדף מוגבלים, שבה מוציאים קודם את היחידות שהתאריך שלהן הקרוב ביותר (Wikipedia). ההבדל נראה טכני, אבל הוא מהותי. FIFO מסתכל על מועד ההגעה. FEFO מסתכל על התאריך שעל האריזה. בענפים שבהם התוקף קריטי, העדיפו את השני. אקדמיית ECA, שעוסקת בהנחיות להפצת תרופות באירופה, מצטטת את ההנחיות הנוכחיות של האיחוד האירופי: יש לסובב מלאי לפי עקרון FEFO, וחריגים צריכים להיות מתועדים (ECA Academy). אותו מקור מסביר שההנחיות הישנות דיברו על FIFO, ושהמעבר נועד לצמצם בזבוז ולהבטיח שהמקבל יקבל מוצר עם חיי מדף מספקים. חנות אפייה איננה מחסן תרופות, אבל ההיגיון זהה. ברוב הימים שתי השיטות מביאות לאותה תוצאה, כי מה שהגיע קודם גם יפוג קודם. ההבדל מופיע ביום שבו הן לא מסכימות, וביום הזה FEFO הוא מה ששומר על הכסף שלכם.

למה FIFO נשבר דווקא בחנות אפייה

יש כמה מצבים שבהם סדר ההגעה לא מתאים לסדר התפוגה, והם נפוצים בחנות אפייה יותר מבחנות רבות אחרות. המצב הראשון הוא ספקים שונים לאותו מוצר. שקד פרוס מספק אחד יכול להגיע עם תאריך רחוק, ומספק אחר עם תאריך קרוב, והם עומדים על אותו מדף. המצב השני הוא משלוח מאצווה ישנה. לפעמים ספק מוציא קודם את המלאי הישן שלו, ומשלוח שהגיע השבוע נושא תאריך מוקדם יותר מזה שהגיע לפני חודש. המצב השלישי הוא עונתיות. לפני החגים מזמינים כמויות גדולות, וחלק מהן נשאר. בהזמנה הבאה מגיעה סחורה חדשה, והשאריות מהחג נדחקות לאחור. המצב הרביעי הוא מוצרים שנפתחו. קונדיטוריה שפותחת שק של 10 ק"ג ומעבירה לדלי, או חנות שפותחת קרטון ומוכרת ממנו יחידות, צריכה לשמור על קשר בין הדלי או היחידה לבין התאריך המקורי. המצב החמישי הוא מבחר רחב. חנות אפייה מחזיקה עשרות צבעי מאכל, סוכריות וקישוטים, וכל אחד מהם נמכר לאט. במוצר שנמכר ביחידה אחת בשבוע, סחורה ישנה יכולה לשבת מאחור חודשים בלי שמישהו ישים לב. בכל המצבים האלה FIFO, שנשען על הזיכרון של מי שקיבל את הסחורה, לא יעבוד. FEFO, שנשען על מה שכתוב על האריזה, כן. לכן כל מערכת ניהול תוקף בחנות צריכה להתחיל מכך שהתאריך נראה בקלות, בלי להרים ולסובב כל יחידה.

איך מסדרים מדף כך שהתאריך הקרוב נמכר ראשון

הכלל הפשוט ביותר, והקשה ביותר ליישום, הוא למלא מאחור. כשמגיעה סחורה חדשה, מושכים את היחידות שעל המדף קדימה ומכניסים את החדשות מאחוריהן. הלקוח לוקח מלפנים, ולכן הישן יוצא ראשון. הבעיה היא שזה לוקח זמן, ובשעת לחץ העובד פשוט מניח את הקרטון החדש בחזית. לכן כדאי לבנות את המדף כך שהדרך הנכונה תהיה גם הדרך הקלה. במדפים עמוקים אפשר להשתמש במגשים או בקופסאות שנשלפות החוצה, כך שממלאים מאחור בלי לפרק את כל השורה. במקררים ובמדפים פתוחים משני הצדדים, ממלאים מהצד האחורי. במוצרים קטנים שתלויים על ווים, תולים את החדש על הוו מאחור ומזיזים את הישן קדימה. במדף אחורי במחסן, שבו עומדים קרטונים סגורים, מסדרים את הקרטונים כך שהתאריך הקרוב נמצא בגובה היד ובחזית, והרחוק למטה או מאחור. עוד כלל חשוב: לא מערבבים תאריכים באותה שורה אם אפשר להימנע מזה. אם יש שתי אצוות של אותו מוצר עם תאריכים שונים, עדיף להציג רק את הקרובה, ולשמור את הרחוקה במחסן עד שהראשונה נגמרת. זה חוסך בדיקה של כל יחידה, ומונע מצב שבו לקוח מחטט בשורה ובוחר את התאריך הרחוק. ההחלטות האלה קשורות גם לתכנון של המדף כולו, ובעיקר לשאלה כמה מקום מקבל כל מוצר. הרחבה על כך מופיעה במדריך סיבוב מלאי בחנות אפייה, שעוסק בזיהוי מוצרים שלא זזים.

מחסן קטן: מדבקה, צבע וחודש על כל קרטון

במחסן, הבעיה היא לא סידור אלא ראות. תאריך מודפס בגופן קטן על צד של שקית, או מוטבע על קצה של קרטון, לא נראה מרחוק. הפתרון הזול ביותר הוא לכתוב את חודש התפוגה בגדול על כל קרטון, מיד בקבלה. טוש עבה, מספר חודש ושנה, בצד שפונה למעבר. יש חנויות שמוסיפות מדבקות צבע: צבע אחד לכל רבעון, כך שבמבט אחד רואים במחסן איזה צבע צריך לצאת עכשיו. השיטה עובדת רק אם היא נעשית בכל משלוח, ולכן היא צריכה להיות חלק מהקבלה, לא משימה נפרדת. עוד רעיון שעובד הוא להפריד בין "מחסן יציאה" ל"מחסן מלאי". במדף אחד, קרוב למדפי המכירה, עומדת הסחורה הבאה בתור לעלות למדף, עם התאריכים הקרובים. במדף אחר, רחוק יותר, עומד המלאי עם התאריכים הרחוקים. מי שממלא מדף לוקח רק מהמדף הראשון, ומי שמקבל סחורה מחליט לאן כל קרטון הולך. במוצרים שנפתחים ומועברים לכלי אחר, כמו אבקות בדלי או פיצוחים בצנצנת תצוגה, מדביקים על הכלי את התאריך של השקית המקורית ואת מספר האצווה, ולא מערבבים שקית חדשה לתוך שארית של שקית ישנה. ערבוב כזה מאפס את היכולת לדעת מתי המוצר באמת פג. במוצרים רגישים ללחות, כמו אבקות ופיצוחים, התנאים במחסן משפיעים על האיכות גם לפני התאריך, ועל כך כתבנו במדריך אחסון אבקות ופיצוחים בלחות.

האם צריך תוכנה? לא בהכרח. חנות קטנה יכולה לנהל תוקף בגיליון פשוט, עם עמודה למוצר, לכמות, לתאריך ולמיקום, שמתעדכן בכל קבלה ובכל ספירה. מערכת קופה שיודעת לשמור תאריך לכל אצווה חוסכת עבודה, אבל היא שווה משהו רק אם מזינים לתוכה את התאריך בכל קבלה. בלי הזנה, גם התוכנה הטובה ביותר תראה מלאי בלי תאריכים. לכן ההחלטה הראשונה איננה איזו תוכנה לקנות, אלא מי מזין את התאריך ומתי. ברוב החנויות התשובה הנכונה היא מי שמקבל את הסחורה, באותו רגע, לפני שהקרטון נכנס למחסן.

מה לבדוק בספירת תוקף שבועית

ספירת תוקף היא לא ספירת מלאי מלאה. המטרה שלה אחת: למצוא מוצרים שהתאריך שלהם מתקרב, כשעוד יש זמן לעשות משהו. כדי שהיא תקרה באמת, היא צריכה להיות קצרה ולחזור כל שבוע באותו יום. הרשימה הבאה בנויה לחנות אפייה בינונית, ומחלקת את החנות לארבעה אזורים, אזור אחד בכל שבוע.

  • לבחור את האזור של השבוע: למשל שוקולד וממרחים, אבקות וחומרי גלם, פיצוחים וסוכריות, צבעים ודפי סוכר ואביזרים.
  • לבדוק בכל שורה את היחידה שבחזית ואת היחידה האחרונה מאחור, ולא רק את זו שבחזית.
  • לרשום כל מוצר שהתאריך שלו בתוך החלון שקבעתם, למשל שלושה חודשים, עם כמות ומיקום.
  • לבדוק אריזות: שקיות קרועות, קרטונים רטובים, אריזות נפוחות, וכל סימן לחרקים או ללחות.
  • להוציא מיד כל מוצר שהתאריך שלו עבר, להעביר אותו לארגז המסומן, ולרשום אותו.
  • לבדוק במחסן את מדף היציאה, ולוודא שאין שם קרטון עם תאריך רחוק שנכנס בטעות לפני קרטון עם תאריך קרוב.
  • לסיים ברשימה אחת קצרה של פעולות: מה עובר לחזית, מה הולך למבצע, על מה מדברים עם הספק.

ספירה כזו לוקחת בחנות קטנה בערך חצי שעה לאזור. זה פחות מהזמן שלוקח להתווכח עם לקוח שמצא מוצר פג על המדף. את התוצאה כדאי לשמור, כי אחרי כמה חודשים היא מראה אילו מוצרים חוזרים לרשימה שוב ושוב.

טבלה: כמה זמן לפני התאריך מתחילים לפעול

הטבלה הבאה היא דוגמה למדיניות שחנות יכולה לאמץ. המספרים אינם כלל שוק ואינם דרישה של החוק. הם נקודת התחלה שאפשר לשנות לפי קצב המכירה שלכם ולפי חיי המדף של כל קבוצת מוצרים.

הזמן שנשאר עד התאריך מה עושים מי אחראי
יותר משישה חודשים מלאי רגיל, בודקים בספירה החודשית מקבל הסחורה
שלושה עד שישה חודשים מעבירים לחזית ולמדף היציאה ממלא המדף
חודש עד שלושה חודשים מבצע כמותי או הצעה ללקוחות עסקיים קבועים בעל החנות
פחות מחודש שימוש פנימי אם יש ייצור, או בירור החזרה מול הספק בעל החנות
התאריך עבר הוצאה מהמכירה, הפרדה וסימון לפי סעיף 12(ד) כל עובד שמוצא

שתי שורות דורשות הסבר. בשורה של חודש עד שלושה חודשים, המבצע צריך להיות כזה שהקונה יכול לסיים את המוצר לפני התאריך. אין טעם למכור לקונדיטוריה עשרה קילו של אבקה שהיא משתמשת בה קילו בחודש. בשורה האחרונה, כל עובד שמוצא מוצר פג מוציא אותו מיד, בלי לחכות לספירה ובלי לשאול. זה הכלל היחיד בטבלה שאין בו גמישות, כי הוא נובע מהחוק ולא מהמדיניות שלכם. מוצרים עם חיי מדף קצרים מלכתחילה צריכים חלונות קצרים יותר. מוצרים שחיי המדף שלהם שנתיים יכולים לקבל חלונות ארוכים יותר.

חשבון הזמנה: כמה להזמין כדי שלא יישאר מלאי מתקרב לתאריך

רוב בעיות התוקף מתחילות בהזמנה, לא במדף. מוצר שהוזמן בכמות גדולה מדי ישב במחסן עד שיתקרב לתאריך, לא משנה כמה טוב מסדרים אותו. לכן כדאי לעשות חשבון קצר לפני כל הזמנה של מוצר איטי. המספרים הבאים הם דוגמה בלבד. נניח שמוצר מסוים נמכר בקצב של 6 יחידות בחודש, ושההזמנה הבאה שלכם תהיה בעוד חודשיים. הכמות שתצטרכו עד ההזמנה הבאה היא 6 כפול 2 שווה 12 יחידות. נוסיף מלאי ביטחון של עוד 3 יחידות, למקרה של חודש חזק במיוחד, ונגיע ל-15. עכשיו בודקים את התאריך: נניח שלמוצר שמגיע נשארו ארבעה חודשים עד התאריך. בארבעה חודשים, בקצב הזה, תמכרו 6 כפול 4 שווה 24 יחידות. הכמות שהזמנתם, 15, קטנה מ-24, ולכן אין סיכון תוקף. מה קורה אם הספק מוכר רק בקרטון של 36? החשבון מראה ש-36 גדול מ-24, ולכן חלק מהקרטון עלול להגיע לתאריך לפני שיימכר. במקרה כזה יש שלוש אפשרויות: לשאול על אריזה קטנה יותר, לבדוק אם אפשר לקבל תאריך רחוק יותר, או להחליט מראש על מבצע כמותי לחלק מהקרטון. השאלה הזאת שווה שיחה עם הספק לפני ההזמנה, ולא אחרי שהקרטון כבר במחסן. חשבון כזה לוקח דקה, והוא מונע את רוב ההפסדים. כדאי לרשום ליד כל מוצר איטי את קצב המכירה החודשי שלו, כדי שלא יהיה צורך לחשב מחדש בכל פעם.

אחרי החגים: מלאי עונתי שנשאר על המדף

בחנות אפייה, רוב בעיות התוקף הגדולות נולדות בעונה. לפני ראש השנה, חנוכה או פסח מזמינים כמויות שלא מזמינים בשאר השנה: דבש ומוצרים לעוגות דבש, סוכריות וקישוטים בצבעים של חג, מארזים, שוקולד לעטיפה, פיצוחים לעוגות. חלק מהמלאי הזה לא נמכר, והוא נשאר על המדף כשהעונה נגמרת. מה שקורה אחר כך צפוי: הסחורה העונתית נדחקת לאחור, הסחורה הרגילה חוזרת לחזית, ועד העונה הבאה התאריך כבר קרוב או עבר. יש שלושה צעדים שמקטינים את הבעיה. הראשון הוא להזמין לעונה בשני גלים ולא בגל אחד: חלק מוקדם, וחלק לפי מה שנמכר בשבועות הראשונים. כך הגל השני מותאם למציאות. השני הוא לקבוע מראש, עוד לפני החג, מה עושים עם מה שיישאר: איזה מוצר מתאים להמשך השנה, ואיזה מוצר עונתי לגמרי וצריך לצאת במבצע מיד אחרי החג. השלישי הוא לבדוק את התאריך של מלאי עונתי כבר בקבלה, ולשאול אם הוא מספיק לעונה הבאה. מוצר שמגיע לפני ראש השנה עם תאריך שלא יחזיק עד השנה שאחריה חייב להימכר השנה, וזה צריך להשפיע על הכמות שמזמינים. היכולת לענות על השאלות האלה תלויה בנתונים של השנה הקודמת. אם לא רשמתם מה נשאר אחרי החג הקודם, זה הזמן להתחיל. תכנון מפורט של ההזמנות לתקופת החגים מופיע במדריך לוח הזמנות לחגי תשרי.

מי אחראי על התוקף בחנות, ולמה אדם אחד עדיף על כולם

בחנות קטנה, כולם אחראים על הכול, ולכן אף אחד לא אחראי על התוקף. העובד שממלא מדף חושב שמי שקיבל את הסחורה בדק. מי שקיבל את הסחורה חושב שממלא המדף יבחין. בעל החנות מניח ששניהם עושים את זה. כך נוצר מצב שבו לקוח מוצא מוצר פג, וכל אחד בטוח שזו אחריות של מישהו אחר. הפתרון הוא למנות אדם אחד כאחראי תוקף. זה לא אומר שהוא עושה הכול לבד. זה אומר שהוא מחזיק את הרשימה, מוודא שהספירה השבועית נעשית, מחליט מה עובר למבצע, ומדבר עם הספק על החזרות. חשוב גם להבהיר לכל העובדים את שלושת הכללים שאין עליהם ויכוח: ממלאים מאחור, מוצר שהתאריך שלו עבר יוצא מיד לארגז המסומן, ואף אחד לא משנה או מכסה תאריך. את הכלל האחרון כדאי להסביר ולא רק להגיד. בכתבה במאקו משנת 2017 משרד הבריאות מצוטט כמי שאומר שהאחריות לקביעת חיי המדף של מזון ארוז היא של היצרן (מאקו), וגם חוק המזון מדבר על התאריך "כפי שקבע היצרן". החנות לא מחליטה שמוצר עדיין טוב אחרי התאריך. עובד חדש שמבין את זה מראש לא יעמוד מול לקוח ויגיד "זה עוד בסדר, רק עבר קצת". כדאי לכלול את שלושת הכללים בחפיפה של כל עובד חדש, ולתלות אותם במחסן.

מה עושים עם מלאי מתקרב לתאריך

כשהספירה מגלה מוצר עם תאריך קרוב, המטרה היא למכור או להשתמש בו לפני התאריך, בלי לפגוע במחיר של שאר המדף יותר מהנדרש. יש כמה כלים, וכדאי לבחור לפי הזמן שנשאר ולפי סוג הלקוחות. הכלי הראשון הוא מיקום. העברה לחזית, לגובה העיניים או לאזור הקופה מגדילה את הסיכוי שהמוצר ייקנה, בלי לוותר על שקל. הכלי השני הוא הצעה ממוקדת ללקוחות עסקיים. קונדיטוריה או חנות שכונתית שקונות מכם באופן קבוע ומשתמשות במוצר מהר יכולות לקנות כמות גדולה יותר במחיר מופחת, ולהשתמש בה בתוך שבועות. זה עובד טוב יותר ממבצע כללי, כי הקונה מתאים לקצב. הכלי השלישי הוא שימוש פנימי. חנות שיש לה גם קונדיטוריה או סדנאות יכולה להשתמש בחומר הגלם בעצמה, כל עוד התאריך לא עבר. הכלי הרביעי הוא הספק. יש ספקים שמקבלים החזרה של מוצר איטי או מחליפים אותו, ויש כאלה שלא. זה צריך להיות מוסכם מראש, לא נדרש ברגע האחרון. מה לא עושים? לא מסתירים את המוצר בתוך שורה של מוצרים עם תאריך רחוק, לא מעבירים אותו לאריזה אחרת בלי התאריך המקורי, ולא משנים את התאריך. אם אתם מוכרים לחנויות אפייה אחרות, או קונים מהן, העמוד לחנויות מוצרי אפייה מרכז את שאר הנושאים שקשורים לניהול החנות.

מוצר שהתאריך שלו עבר: הפרדה, סימון ותיעוד

גם בחנות מסודרת מאוד יימצאו לפעמים מוצרים שהתאריך שלהם עבר. השאלה היא מה עושים איתם מהרגע שמצאו אותם. סעיף 12(ד) לחוק המזון נותן את המסגרת: מוצר כזה יכול להישאר במחסן אם הוא מאוחסן בנפרד מיתר המזון ומסומן באופן ברור ובולט שאינו מיועד למכירה אלא להשמדה או להחזרה ליצרן או ליבואן (ויקיטקסט). בפועל, זה אומר ארגז או מדף אחד בלבד, רחוק ממדפי המכירה, עם שלט גדול: לא למכירה, להשמדה או להחזרה. לא ארגז פתוח בפינת המחסן בלי שלט, ולא שקית ליד הקופה. כל מוצר שנכנס לארגז נרשם: שם המוצר, כמות, תאריך, ספק. פעם בשבוע או בשבועיים מחליטים מה יוצא מהארגז: מה חוזר לספק ומה מושמד. התיעוד הזה עושה שלושה דברים. הוא מבטיח שהמוצר לא יחזור בטעות למדף. הוא מראה בכל ביקורת שהחנות עומדת בחוק. והוא נותן לכם נתון שאין לכם בדרך אחרת: כמה כסף הלך בחודש על מוצרים שפג תוקפם, ואילו מוצרים חוזרים לרשימה. מוצר שמופיע ברשימה הזאת שלוש פעמים ברציפות הוא מועמד להזמנה קטנה יותר, לאריזה אחרת, או ליציאה מהמבחר.

אריזה פגומה, עובש ונפיחות: מתי מוציאים לפני התאריך

התאריך הוא לא הסיבה היחידה להוציא מוצר מהמכירה. סעיף 5(א) לחוק המזון אוסר על עוסק במזון למכור מזון שאריזתו נפגמה באופן העלול לחשוף אותו לזיהום, לגורמי סיכון סביבתיים או לרקב, וכן מזון שהתקלקל, ובכלל זה מזון שאריזתו התנפחה, שיש בו עובש נראה לעין, או שרכיב בו תסס או החמיץ (ויקיטקסט). סעיף 6 מוסיף איסור על מכירת מזון שעבר שינוי לא אופייני של צבע, מרקם, ריח או טעם, במידה העלולה לפגוע בתקינות המזון או בבטיחותו. בחנות אפייה, הסעיפים האלה נוגעים בעיקר לשלושה מצבים. הראשון הוא שקיות של אבקות וקמחים שנקרעו, בקבלה או על המדף. שקית קרועה חשופה ללחות ולחרקים, והיא יוצאת גם אם התאריך רחוק. השני הוא פיצוחים ומוצרים יבשים שספגו לחות, עם סימנים של עובש או ריח זר. השלישי הוא מוצרים ממולאים או ממרחים באריזה נפוחה. בכל המצבים האלה ההחלטה פשוטה: מוציאים, מפרידים, רושמים, ובודקים אם הבעיה הגיעה עם הסחורה או נוצרה אצלכם. אם הבעיה הגיעה עם הסחורה, מצלמים ומדברים עם הספק מיד. אם היא נוצרה אצלכם, מחפשים את הסיבה במחסן. הרחבה על תנאי אחסון שמונעים את רוב הבעיות האלה מופיעה במדריך אחסון חומרי אפייה בחנות ובמחסן.

שאלות לשאול את הספק על תוקף לפני ההזמנה

חלק גדול מניהול תוקף נעשה בשיחה אחת עם הספק, לפני שהסחורה בכלל הגיעה. אלה השאלות שכדאי לשאול, במיוחד על מוצרים איטיים ועל הזמנות גדולות לקראת עונה.

  • מה התאריך של המלאי שיישלח אליי, ולא רק מה חיי המדף הכלליים של המוצר?
  • האם המשלוח יגיע מאצווה אחת, או מכמה אצוות עם תאריכים שונים?
  • האם יש גודל אריזה קטן יותר שמתאים לקצב המכירה שלי?
  • מה המדיניות לגבי מוצר שמגיע עם תאריך קרוב מדי, והאם אפשר לסכם מראש מה נחשב קרוב מדי?
  • האם יש הסדר החזרה או החלפה למוצרים איטיים, ובאילו תנאים?
  • מה תנאי האחסון שהיצרן ממליץ עליהם, כדי שהמוצר ישמור על איכותו עד התאריך?

את השאלות שברשימה, ובראשן תאריך המלאי וגודל האריזה, שואלים לפני שההזמנה נסגרת, דרך עמוד יצירת הקשר. בלאנקו היא מחסן מוצרי אפייה בהקדר 12 בנתניה, שמוכר לחנויות ולקונדיטוריות. חנות שקונה ממנה שוב ושוב יכולה לבקש שתפתח לה חשבון לחנות, ובתוך החשבון הזה רואים את המחיר לחנויות. כשהמחיר ידוע מראש, קל יותר להזמין בכמויות שמתאימות לקצב המכירה שלכם, ולא יותר ממה שיספיק לצאת מהמדף לפני התאריך. מחירי החנות לבית כוללים מע"מ. התשלום הוא במועד האספקה. כשהקרטונים מגיעים, סמנו עליהם את חודש התפוגה כמו שתיארנו קודם.

שאלות נפוצות

מותר למכור מוצר שכתוב עליו "עדיף להשתמש לפני" אחרי התאריך?

לפי סעיף 12(א) לחוק הגנה על בריאות הציבור (מזון), משווק לא ימכור מזון שהתאריך האחרון לשימוש בו או שהתאריך האחרון המומלץ לשימוש בו, כפי שקבע היצרן, חלף. כלומר, מבחינת החנות שני הסימונים מחייבים. ההבדל ביניהם חשוב לצרכן בבית, אבל על המדף שלכם מוצר שעבר את אחד מהם יוצא מהמכירה.

מה ההבדל בין FIFO ל-FEFO?

FIFO פירושו ראשון נכנס, ראשון יוצא: מוכרים קודם את מה שהגיע קודם. FEFO פירושו ראשון שפג, ראשון יוצא: מוכרים קודם את מה שהתאריך שלו קרוב יותר, גם אם הגיע מאוחר. ברוב המקרים הם זהים, אבל כשספק שולח משלוח חדש עם תאריך מוקדם יותר מהמלאי הקיים, רק FEFO שומר עליכם מהפסד.

איך מסדרים מדף כך שהמוצר הישן נמכר ראשון?

ממלאים מאחור. מושכים את היחידות הקיימות קדימה, ומכניסים את הסחורה החדשה מאחוריהן. במדף שאי אפשר לגשת אליו מאחור, מוציאים את הישן, מכניסים את החדש, ומחזירים את הישן לחזית. זה לוקח יותר זמן מלהניח את החדש מקדימה, ולכן צריך שכל מי שממלא מדף יידע שזה הכלל ולא המלצה.

כל כמה זמן צריך לבדוק תאריכים במלאי?

אין כלל בחוק שקובע תדירות. בחנות אפייה עם מאות מוצרים, בדיקה שבועית של חלק מהמדפים, כך שכל המדפים נבדקים פעם בחודש, היא מסגרת שעובדת. מוצרים עם תוקף קצר יחסית, כמו מוצרים ממולאים או מוצרים שנפתחו לחלוקה, בודקים בכל ספירה. חשוב יותר מהתדירות הוא שמישהו אחד אחראי ושהתוצאה נרשמת.

מה עושים עם מוצר שהתאריך שלו עבר ועדיין נמצא במחסן?

סעיף 12(ד) לחוק המזון קובע שאחסון של מזון שהתאריך שלו חלף אינו הפרה אם הוא מאוחסן בנפרד מיתר המזון ומסומן באופן ברור ובולט שאינו מיועד למכירה אלא להשמדה או להחזרה ליצרן או ליבואן. לכן מפרידים אותו לארגז או מדף ייעודי, מסמנים בשלט ברור, ומחליטים בתוך זמן קצר אם הוא חוזר לספק או מושמד.

מי קובע את התאריך שעל האריזה?

היצרן. גם בחוק המזון התאריך מוגדר כזה "שקבע היצרן", ובכתבה במאקו משנת 2017 משרד הבריאות מצוטט כמי שאומר שהאחריות לקביעת חיי המדף היא של היצרן. החנות לא משנה את התאריך, לא מדביקה תאריך חדש ולא מעבירה מוצר לשקית אחרת בלי תאריך. אם יש שאלה לגבי תאריך, פונים לספק או ליצרן.

האם אפשר לשנות את התאריך אם החנות אורזת מחדש מוצר בכמויות קטנות?

חנות שאורזת בעצמה מוצר מתפזורת לשקיות קטנות נכנסת לתחום של אריזה וסימון, ושם יש כללים משלה. זה לא עניין לאלתור. אם אתם מתכננים לחלק מוצרים לשקיות למכירה, בררו קודם עם יועץ או עם הרשות המוסמכת מה נדרש, ושמרו תמיד את התאריך של האצווה המקורית שממנה נארז המוצר.

מה עושים עם מלאי מתקרב לתאריך?

יש כמה דרכים, לפי הזמן שנשאר. אפשר להעביר אותו לחזית המדף ולגובה העיניים, להציע אותו במבצע כמותי ללקוחות עסקיים שישתמשו בו מהר, להשתמש בו בייצור אם לחנות יש קונדיטוריה, או לבדוק מול הספק אם יש הסדר החזרה. כל אלה עובדים רק כשמזהים את המוצר מוקדם, ולכן הספירה השבועית היא הבסיס.

האם אריזה פגומה היא סיבה להוציא מוצר גם אם התאריך תקין?

כן. סעיף 5(א) לחוק המזון אוסר על מכירת מזון שאריזתו נפגמה באופן העלול לחשוף אותו לזיהום, לגורמי סיכון סביבתיים או לרקב, וכן מזון שהתקלקל, למשל כשהאריזה התנפחה או כשיש בו עובש נראה לעין. בחנות אפייה זה רלוונטי לשקיות קרועות של אבקות, לפיצוחים עם סימני לחות ולמוצרים ממולאים עם אריזה נפוחה.

איך מונעים מצב שבו מזמינים יותר מדי ממוצר איטי?

מחשבים מהירות מכירה. רושמים כמה יחידות נמכרו מהמוצר בחודש האחרון, מכפילים במספר החודשים עד הזמנה הבאה, ומוסיפים מלאי ביטחון קטן. אם הכמות שהספק מציע גדולה בהרבה ממה שנמכר עד התאריך שעל האריזה, זה סימן להזמין פחות, לשאול על אריזה קטנה יותר, או להוציא את המוצר מהמבחר.

למה FIFO לא מספיק בחנות אפייה?

כי בחנות אפייה יש הרבה מוצרים דומים, מאותו סוג, עם תאריכים שונים. אם ספק שולח בשבוע אחד קרטון עם תאריך קרוב יותר מזה שכבר על המדף, FIFO יגרום לכם למכור קודם את הסחורה עם התאריך הרחוק. FEFO מסתכל על התאריך עצמו ולא על סדר ההגעה, ולכן הוא הכלל שמתאים לחנות.

איך בלאנקו יכולה לעזור בניהול תוקף?

בלאנקו מוכרת לחנויות ולקונדיטוריות ממחסן בהקדר 12 בנתניה, ויש לה גם חנות לבית באתר. המחיר לחנויות מוצג בחשבון לחנות, שאפשר לבקש לפתוח מול בלאנקו. כדי להזמין בכמויות שמתאימות לקצב המכירה שלכם, אפשר לבקש מבלאנקו חשבון לחנות ולשאול לפני ההזמנה על התאריך של המלאי הקיים ועל גדלי אריזה. תשובה מדויקת תלויה במוצר ובמועד ההזמנה.

מקורות

  1. חוק הגנה על בריאות הציבור (מזון), התשע״ו-2015, ויקיטקסט
  2. First Expired, First Out, Wikipedia
  3. FIFO and LIFO accounting, Wikipedia
  4. ECA Academy, FIFO, FEFO, LIFO: What is the meaning?
  5. כיכר השבת, סימוני תאריכים על המזון: המדריך המלא (2016)
  6. מאקו, המוצר פג תוקף? עדיין אפשר לקנות אותו (2017)