רישיון יצרן מזון: מי חייב, כולל אריזה ואחסנה
שקית של אבקת קקאו שנארזה תחת שם חדש, מדבקה בעברית על מוצר מיובא, מחסן שמחזיק שוקולד בקיץ: כל אחד מהם יכול להיות, לפי החוק, פעילות של ייצור מזון. והמשמעות היא שמי שמבצע אותה צריך רישיון. הרבה בעלי עסקים מופתעים לגלות את זה, כי במילה "יצרן" הם מדמיינים מפעל עם תנורים וקווי ייצור, ולא שולחן מילוי. המדריך הזה מסביר מי חייב ברישיון יצרן משרד הבריאות, מה החוק כולל בהגדרת ייצור, מה הפטורים, איך מבקשים רישיון, כמה זמן הוא בתוקף, ומה בעל מותג או יבואן צריך לבדוק כשהוא עובד עם אחרים. הוא מבוסס על נוסח חוק הגנה על בריאות הציבור (מזון), תשע"ו-2015, כפי שהוא מופיע בנבו (נבו) ובוויקיטקסט (ויקיטקסט). הוא לא ייעוץ משפטי, ולכל מקרה גבולי כדאי לפנות ללשכת הבריאות המחוזית או לעורך דין שמתמחה בתחום.
מה החוק מכנה "ייצור", ולמה ההגדרה רחבה
כל השאלה מתחילה בהגדרה. סעיף 2 לחוק מגדיר "ייצור" כפעילות מסוגי הפעילויות שבשש פסקאות, בין אם היא נעשית למטרות מכירה ובין אם לאו, למעט פעילות טיפול בתוצרת חקלאית (נבו). הפסקאות הן: הכנת מזון; עיבוד מזון או טיפול בו בכל דרך, כולל הקפאה, הפשרה והוספת תוסף מזון; שינוי מזון מבחינת הצורה, הטיב, האיכות, ההרכב או הצבע; אריזה של מזון, למעט צירוף יחד של כמה אריזות שכבר ארוזות ומסומנות בידי היצרן, ובלבד שאינן דורשות טמפרטורה מוגדרת; סימון מזון, למעט סימון על גבי אריזת המזון שאין לגביו הוראות בחקיקת המזון; ואחסנה או הובלה בטמפרטורה מבוקרת, כשהיא מבוצעת על ידי מי שעושה אחת מהפעילויות הקודמות, כחלק בלתי נפרד מהייצור. ו"יצרן" מוגדר פשוט כאדם העוסק בייצור מזון. שימו לב לשתי נקודות. הראשונה: המילים "בין אם למטרות מכירה ובין אם לאו" אומרות שגם אריזה שלא נמכרת ישירות, למשל לדגימות, היא ייצור. השנייה: הפסקאות על אריזה ועל סימון מכניסות לתוך ההגדרה פעולות שנראות טכניות. מילוי אבקה משק גדול לשקיות קטנות הוא אריזה של מזון. הדבקת תווית עם פרטי חובה היא סימון מזון. מי שעושה אחד מהם עושה ייצור, גם אם הוא לא שינה גרם אחד במוצר עצמו.
הכלל: רישיון לכל אתר, לכל פעילות ולכל סוג מזון
הכלל עצמו קצר. סעיף 21(א) קובע שלא ייצר אדם מזון אלא אם יש בידיו רישיון ייצור תקף לאתר ייצור המזון. סעיף 21(ב) מוסיף שלא ייצר אדם מזון אלא לפי סוג פעילות הייצור או סוג המזון שהותר לו ברישיון (נבו). ומה כתוב ברישיון? לפי סעיף 29(ב), מצוינים בו סוג פעילות הייצור וסוגי המזון שבעל הרישיון רשאי לייצר. שלוש המילים החשובות כאן הן אתר, פעילות ומזון. אתר: הרישיון ניתן למקום מסוים, ולפי סעיף 28(ב), מי שמייצר ביותר מאתר אחד מגיש בקשה נפרדת לכל אחד. פעילות: רישיון לאריזה אינו בהכרח רישיון לעיבוד, ורישיון לייצור אינו בהכרח כולל אחסנה בטמפרטורה מבוקרת. מזון: רישיון לאריזת דגנים אינו בהכרח רישיון לאריזת שוקולד. כדי לראות איך זה נראה בפועל, אפשר להסתכל במאגר של משרד הבריאות. בשדה שמתאר את הפעילות ואת סוג המזון מופיעים תיאורים כמו אריזת דגנים, גרעינים ותערובות אפייה, או קליה ואריזה של פיצוחים ואגוזים (data.gov.il). המשמעות לבעל מותג היא ששאלת "יש לכם רישיון?" היא רק חצי שאלה. החצי השני הוא: האם הרישיון מכסה את מה שאתם הולכים לעשות עם המוצר שלי.
אריזה של מזון: מתי מילוי שקיות הוא ייצור
לאור ההגדרה, אריזה של מזון היא המקרה הנפוץ ביותר שבו בעלי עסקים קטנים נכנסים לגדר ייצור בלי לשים לב. יבואן שמקבל שקים של 25 קילו ורוצה למכור שקיות של חצי קילו; חנות שקונה פיצוחים בתפזורת ורוצה למכור אותם בשקית ממותגת לחנויות אחרות; קונדיטור שרוצה למכור תערובת עוגה תחת שמו. בכל המקרים האלה מישהו ממלא מזון לתוך אריזה, וזה ייצור. החריג שבהגדרה צר: צירוף יחד של כמה אריזות שכבר ארוזות ומסומנות מראש בידי היצרן, כמו הכנסת כמה חטיפים ארוזים לתוך מארז, ובלבד שהן אינן דורשות אחזקה בטמפרטורה מוגדרת (נבו). מי שפותח אריזה ומעביר את המזון לאריזה אחרת לא נכנס לחריג. זו גם הסיבה שקיים שוק של אריזה קבלנית: עסק שמחזיק רישיון לפעילות האריזה ממלא ואורז עבור בעלי מותגים שאין להם אתר מתאים. על המודל עצמו, למי הוא מתאים ואיך עובדים איתו, כתבנו במדריך מה זה אריזה קבלנית של מזון. ועל ההחלטה בין אריזה בעצמכם לבין מפעל, במדריך לקנות מכונת אריזה או לעבוד עם מפעל. מה שחשוב כאן: לפני שקונים מכונת מילוי קטנה ומציבים אותה במחסן, כדאי לדעת שהפעלתה היא פעילות שדורשת רישיון לאתר.
סימון והדבקת תוויות: גם זה נכנס להגדרה
הפסקה החמישית בהגדרת ייצור היא סימון מזון, למעט סימון על גבי האריזה שאין לגביו הוראות בחקיקת המזון (נבו). כלומר, הדבקה של תווית שמכילה פרטי חובה, כמו שם המזון, רכיבים, תכולה, תאריך או טבלה תזונתית, היא פעולה שהחוק מחשיב כייצור. מדבקה שיווקית בלבד, בלי פרטים שחקיקת המזון מסדירה, היא עניין אחר. זה רלוונטי במיוחד ליבואנים. צו הגנת הצרכן (סימון ואריזה של מוצרי מזון) קובע בסעיף 3 שמוצר מזון מיובא יסומן לפני יבואו או במחסן רשוי כמשמעותו בפקודת המכס, אלא אם הותר אחרת (צו הגנת הצרכן, נבו). וסעיף 152 לחוק מאפשר לנותן רישיון ייצור לקבוע ברישיון אחסנה היתר להדבקת תווית על גבי מזון ארוז מראש. יש גם סייג חשוב: סעיף 16(א) אוסר לשנות סימון שנדרש לפי חקיקת המזון וסומן על גבי מזון, כולל להסתיר אותו, להסיר אותו או להוסיף על גביו, אלא אם הדבר הותר. במאגר של משרד הבריאות קיימת אפילו קטגוריה נפרדת בשם סימון/הדבקת תוויות, ובה 2 רשומות בגרסה שנבדקה ב-23.9.2026 (data.gov.il). יבואנים שרוצים להבין את כל המסלול, מהמכולה ועד המדף, יכולים להתחיל בעמוד ליבואנים.
אחסנה והובלה בטמפרטורה מבוקרת: רישיון אחסנה
פרק ו' לחוק עוסק באחסנה ובהובלה של מזון בטמפרטורה מבוקרת. סעיף 148 קובע שלא יוביל ולא יאחסן אדם מזון הטעון הובלה או אחסנה בטמפרטורה מבוקרת אלא אם הוא עומד בדרישות החלות עליו. סעיף 150 קובע שכאשר חקיקת המזון קבעה שמזון טעון אחסנה בטמפרטורה מבוקרת, לא יאחסן אותו אדם אלא אם יש לו אחד משלושה: רישיון אחסנה שניתן בידי נותן רישיון ייצור, רישיון ייצור שכולל פעילות אחסנה בטמפרטורה מבוקרת, או היתר לאחסנה בתעודת יבואן רשום (נבו). סעיף 149 קובע מבנה דומה להובלה. סעיף 151 פוטר מרישיון אחסנה שני מקרים: אחסנה בידי משווק באתר המכירה לצרכן, ואחסנה בבית אוכל או במטבח מוסדי שאינם נדרשים לרישיון ייצור. על רישיון אחסנה חלות, לפי סעיף 154(ב), הוראות סעיפים 28 עד 40, כלומר אותם כללים של בקשה, תנאים, תוקף וביטול שחלים על רישיון ייצור. מה עם מחסן יבש? פרק ו' עוסק במזון שנקבע שהוא טעון טמפרטורה מבוקרת. מחסן של מוצרים יבשים שאינם כאלה לא נכנס לסעיף 150, אבל ייתכן שחלות עליו דרישות אחרות. במאגר של משרד הבריאות, בגרסה שנבדקה ב-23.9.2026, מופיעות 432 רשומות של מחסן מזון בטמפרטורה מבוקרת ו-203 רשומות של מחסן מזון שאיננו בטמפרטורה מבוקרת (data.gov.il).
מי לא צריך רישיון ייצור: הפטורים שבחוק
לצד הכלל יש פטורים, וכדאי להכיר אותם כדי לא להניח פטור שלא קיים. סעיף 24 עוסק בפעילות הכנה או אריזה של מזון לקראת מכירתו לצרכן, שהמשווק מבצע באתר המכירה לצרכן. פעילות כזו אינה טעונה רישיון ייצור, אבל לא יבצע אותה אדם אלא אם ניתן לו אישור פעילות יצרנית באתר המכירה לצרכן, ולפי תנאיו (נבו). מנהל שירות המזון מפרסם אילו פעילויות כאלה אינן טעונות אפילו אישור. כלומר, חנות שאורזת פיצוחים במקום ומוכרת אותם ללקוחות שנכנסים אליה נמצאת במסלול אחר מחנות שאורזת פיצוחים ומוכרת אותם לחנויות אחרות. סעיף 25 פוטר הכנת מזון בבית אוכל, כמו בית קפה, מסעדה או מזנון, ובלבד שלא יותר מ-30% מהמזון שמכינים בו, בממוצע בשבוע, נועד לגופים אחרים לצריכה מחוץ לבית האוכל. סעיף 26 קובע פטור דומה למטבח מוסדי, כמו מטבח של אולם אירועים, מלון או מוסד חינוך, עם תנאים משלו לגבי היקף המזון שמסופק לגופים אחרים. וסעיף 27 מסמיך את השר לקבוע בתקנות פטורים נוספים לסוגי פעילות או מזון מסוימים. בית קפה שמתחיל למכור עוגיות ארוזות לרשת, או קונדיטוריה שמתחילה לספק לחנויות, צריכים לבדוק מתי הם חוצים את הקו.
איך מבקשים רישיון ייצור בלשכת הבריאות המחוזית
הבקשה מוגשת לפי סעיף 28. לפי סעיף 28(א), המבקש רישיון ייצור או חידוש שלו מגיש ללשכת הבריאות המחוזית במחוז שבו נמצא אתר הייצור בקשה עם מסמכים, פרטים וטפסים, לפי התקנות שנקבעו מכוח סעיף 49, ועם אישור על תשלום האגרה שבתוספת העשירית (נבו). לפי סעיף 28(ד), נותן הרישיון רשאי לדרוש מסמכים נוספים. לפי סעיף 28(ה), ההחלטה ניתנת בתוך 90 ימים מהגשת בקשה מלאה, ואם בקשה נדחתה והוגשה מחדש עם השלמות, ההחלטה בבקשה החדשה ניתנת בתוך 45 ימים, למעט נסיבות חריגות. מה שהחוק לא אומר במפורש, אבל כל מי שעבר את התהליך יודע, הוא שהזמן האמיתי הוא הזמן שלפני ההגשה: התאמת המבנה, הציוד, הנהלים והתיעוד, כך שהאתר יעמוד בתנאים. לפי סעיף 29(א), הרישיון ניתן אחרי שנמצא שהמבקש עומד בתנאים לייצור מזון לפי החוק, עומד בהוראות שחלות עליו לפי סעיף 10(א) לחוק רישוי עסקים, ולא הורשע ולא הוגש נגדו כתב אישום בעבירה שבשלה, לדעת נותן הרישיון, אינו ראוי להחזיק ברישיון. כלומר, רישיון עסק ורישיון ייצור הם שני דברים שונים, והשני נשען על הראשון. על רישוי העסק עצמו לחנות שמוכרת מזון ארוז הרחבנו במדריך רישיון עסק לחנות מזון.
האגרות, ודוגמה לחישוב של חידוש
לרישיון יש אגרה, והיא קבועה בתוספת העשירית לחוק. בנוסח שבנבו, בעד הגשת בקשה לרישיון ייצור חדש ליצרן שאינו טחנת קמח, האגרה היא 550 ₪ למעסיק עד 10 עובדים, 780 ₪ למעסיק 11 עד 50 עובדים, ו-930 ₪ למעסיק למעלה מ-50 עובדים (נבו). בעד בקשה לחידוש שמוגשת לפחות 90 ימים לפני הפקיעה, האגרה היא 275, 390 או 465 ₪ בהתאמה, בעד כל שנה, ובעד בקשה שמוגשת אחרי המועד הזה, 316, 448 או 535 ₪ לכל שנה. רישיון אחסנה חדש הוא 780 ₪, ורישיון הובלה חדש 275 ₪. דוגמה לחישוב: נניח שיצרן עם 8 עובדים מגיש בזמן בקשה לחידוש, ונותן הרישיון מחדש לשלוש שנים. האגרה לחידוש היא 275 כפול 3 שווה 825 ₪. אם אותה בקשה הוגשה באיחור, 316 כפול 3 שווה 948 ₪. ההפרש לא גדול, אבל ההגשה במועד חשובה מסיבה אחרת: לפי סעיף 28(ו), רק בקשה שהוגשה לפחות 90 ימים לפני הפקיעה, עם המסמכים ועם תשלום האגרה, נהנית מכך שהרישיון נחשב כאילו הוארך עד ההחלטה, אם ההחלטה מתעכבת. הסכומים עשויים להתעדכן, ולכן בדקו אותם לפני כל הגשה. והאגרה, כאמור, היא החלק הקטן של העלות.
תוקף הרישיון, חידוש ומה קורה כשהוא פג
לפי סעיף 31(א), תוקף הרישיון הראשון הוא שנתיים. בחידוש, נותן הרישיון רשאי לחדש אותו לתקופה של שלוש עד חמש שנים, בהתחשב בין השאר בסוג המזון, בסוג הפעילות, בהיקף הייצור, בשאלה אם יש ליצרן אחד מהאישורים הנוספים שבסעיף 41, במערכות בקרת האיכות, בתקופה שבה הרישיון בידיו ובהקפדה על החקיקה (נבו). סעיף 31(ב) מאפשר, בהחלטה מנומקת, לקצר את התקופה, אך לא לפחות משלושה חודשים, אם הדבר נדרש לשמירה על בריאות הציבור. המשמעות לבודק מבחוץ היא שתאריך התפוגה של רישיון הוא נתון שמשתנה, ושהוא שונה ממפעל למפעל. במאגר של משרד הבריאות, בגרסה שנבדקה ב-23.9.2026, היו 386 רשומות בלי תאריך תפוגה, ו-419 רשומות עם תאריך תפוגה שכבר עבר (data.gov.il). חלק מהן יכולות להיות מקרים של בקשת חידוש שהוגשה במועד ועוד לא הוכרעה, שבהם לפי סעיף 28(ו) הרישיון נחשב כאילו הוארך. לכן תאריך שעבר הוא סיבה לשאול ולבקש מסמך, לא בהכרח הוכחה לבעיה. איך בודקים את זה צעד אחר צעד מוסבר במדריך איך בודקים רישיון של מפעל אריזה.
מה נדרש מבעל רישיון מעבר לרישיון עצמו
רישיון הוא לא סוף הדרך. החוק מטיל על בעל הרישיון חובות שוטפות, וכדאי להכיר אותן גם אם אתם לא בעלי הרישיון, כי הן מסבירות אילו מסמכים אפשר לבקש ממפעל. סעיף 32(ב) מחייב יצרן לשמור את המסמכים הנדרשים לעקיבות, לגבי כל אצווה, לפחות שנה ממועד תום חיי המדף של המזון, ובהעדר תאריך, שנה ממועד העברת המזון כפי שמופיע בתעודת המשלוח (נבו). סעיף 33 מחייב לדווח ללשכת הבריאות המחוזית על שינוי במסמכים שהוגשו עם הבקשה, בהקדם ולא יאוחר מ-14 ימי עבודה. וסעיף 41(א) קובע שבעל רישיון ייצור לא ייצר מזון אלא אם יש בידו גם אחד משני אישורים: אישור של מנהל שירות המזון לתנאי הייצור במפעל, או אישור על הגשת התחייבות ליישם תוכנית בטיחות מזון בבקרה עצמית, לגבי מזון שאינו מנוי בתוספת האחת עשרה לחוק. במאגר יש שדה נפרד לתוקף של אישור מהסוג הראשון, ובגרסה שנבדקה הוא מולא ב-177 רשומות. מה זה אומר לכם כלקוחות של מפעל? שיש לו חובה לתעד כל אצווה, ושמותר לכם לשאול איך התיעוד נראה ומה תקבלו ממנו: מספר אצווה, תאריך, כמות, ותעודת משלוח.
התליה, ביטול ופרסום: הרישיון יכול להשתנות
רישיון שניתן יכול גם להיות מוגבל, מותלה או מבוטל. סעיף 34 מונה את העילות, ובהן מידע כוזב או מטעה בבקשה, הפסקת קיום של תנאי מתנאי הרישיון, הפרת תנאי הרישיון או הוראה מחקיקת המזון, סירוב לשתף פעולה עם בירור חשד, וחוסר מיומנות או ידע מקצועי באופן שעלול לסכן את בריאות הציבור (נבו). סעיף 35 מגביל התליה לשלושה חודשים, עם אפשרות להארכה של עד שלושה חודשים נוספים. סעיף 36 מאפשר התליה או הגבלה עד לבירור חשד, לתקופה שלא עולה על חודש, עם אפשרות להארכה של עוד חודש. סעיף 38 מאפשר התליה מיידית כשיש חשש לסכנה חמורה, ומחייב לתת לבעל הרישיון להשמיע את טענותיו בתוך 14 ימים. ומה שחשוב לבודק מבחוץ: לפי סעיף 39(ב), נותן הרישיון מפרסם באתר האינטרנט הודעה על החלטה לבטל רישיון או לסרב לחדשו, לתקופה של עד ארבע שנים או עד שניתן רישיון חדש, ולפי סעיף 39(ג) הוא רשאי לפרסם גם התליה או הגבלה. כלומר, מצב הרישיון הוא משהו שבודקים מדי פעם, ולא פעם אחת בתחילת העבודה. בעל מותג שבדק רישיון לפני שנה ולא מאז, לא יודע מה המצב היום.
מאגר בעלי רישיון ייצור: מה יש בו ואיך לקרוא אותו
סעיף 29(ג) לחוק מחייב את מנהל שירות המזון לפרסם באתר האינטרנט רשימה של בעלי רישיון ייצור תקף, לפי סוג פעילות הייצור וסוג המזון (נבו). היום הרשימה זמינה באתר מאגרי המידע של משרד הבריאות (משרד הבריאות, מאגרי מידע), וגם כקובץ נתונים פתוח. לפי המטא-נתונים באתר data.gov.il, המאגר עבר לאתר החדש של המשרד, והקובץ עודכן ב-23.9.2026 (data.gov.il). בגרסה הזאת היו 5,005 רשומות. השדות כוללים מספר רישיון, שם העסק, תאריך תפוגה, תאריך תפוגה של אישור נוסף, תיאור הפעילות וסוג המזון, סוג העסק, מחוז, יישוב וכתובת. הפילוח לפי סוג עסק מלמד משהו על השוק: 1,781 רשומות של מפעל מזון או ייצור מזון, 290 מאפיות, 239 קונדיטוריות, 103 רשומות של אריזת מזון, 432 מחסנים בטמפרטורה מבוקרת ו-203 מחסנים שאינם בטמפרטורה מבוקרת. בחיפוש מילולי בשדה הפעילות, 779 רשומות הזכירו אריזה. כלומר, אריזה מופיעה ברישיונות רבים שאינם מסווגים כמפעלי אריזה. מי שמחפש מפעל שאורז מוצר מסוים צריך לקרוא את שדה הפעילות, ולא רק את הקטגוריה.
יבואן רשום ורישיון ייצור: שני מסלולים שנפגשים
יבואנים שואלים לעיתים אם תעודת היבואן שלהם מכסה גם את מה שקורה למוצר אחרי שהוא יוצא מהנמל. התשובה תלויה במה שקורה לו. החוק מגדיר "יבואן רשום" כיבואן שבידו תעודת יבואן רשום תקפה, המעידה על רישומו במרשם היבואנים לפי סעיף 102 (נבו). זה מסלול נפרד מרישיון ייצור, והוא עוסק בהכנסת המזון לארץ. יש נקודות שבהן שני המסלולים נפגשים. סעיף 150(3) מאפשר לאחסן מזון טעון טמפרטורה מבוקרת גם מכוח היתר לאחסנה בתעודת היבואן הרשום, וסעיף 149(3) קובע אפשרות דומה להובלה. סעיף 127 מחייב משווק לאמת גם את תעודת היבואן הרשום של יבואן שעמו הוא מתקשר, ולא רק רישיונות ייצור. אבל ברגע שהיבואן פותח שק גדול וממלא את התוכן לשקיות קטנות, הוא עושה אריזה של מזון, וזו פעילות ייצור לפי ההגדרה. תעודת יבואן לא הופכת את הפעולה הזאת למותרת בלי רישיון. אותו דבר לגבי הדבקת תוויות עם פרטי חובה, שהיא סימון מזון. יבואן שרוצה להפוך סחורה בתפזורת למוצר מדף יכול לעשות את זה באתר שיש לו רישיון מתאים, או דרך מפעל שמחזיק רישיון לפעילות. על המסלול הזה, מהמכולה ועד השקית, כתבנו במדריך יבואן עם סחורה בתפזורת.
טבלה: פעילות, האם נדרש רישיון, ולפי איזה סעיף
הטבלה מסכמת את המקרים הנפוצים בעולם של מוצרי אפייה. היא פשטנית בכוונה, ובכל מקרה גבולי צריך לבדוק את הנוסח המלא.
| פעילות | מה אומר החוק | סעיף |
|---|---|---|
| מילוי אבקה או פיצוחים מתפזורת לשקיות למכירה לחנויות | אריזה של מזון היא ייצור, נדרש רישיון ייצור לאתר | 2, 21 |
| אריזה בחנות למכירה ללקוחות החנות | אין צורך ברישיון ייצור, נדרש אישור פעילות יצרנית באתר המכירה, אלא אם פטור | 24 |
| צירוף מוצרים ארוזים ומסומנים למארז, בלי קירור | לא נחשב אריזה לפי ההגדרה | 2 |
| הדבקת תווית עם פרטי חובה | סימון מזון הוא ייצור; אפשר היתר ברישיון אחסנה | 2, 152 |
| אחסנה של מזון טעון טמפרטורה מבוקרת | רישיון אחסנה, או רישיון ייצור שכולל אחסנה כזו | 150 |
| בית קפה שמוכר עד 30% מהמזון לגופים אחרים | פטור מרישיון ייצור | 25 |
| בעל מותג שכל הייצור שלו נעשה במפעל אחר | הרישיון של המפעל; חובת אימות על המשווק | 21, 127 |
השורה האחרונה היא זו שרלוונטית לרוב בעלי המותגים הקטנים.
בעל מותג ויבואן: החובה לאמת את רישיון היצרן
גם מי שלא מייצר בעצמו לא פטור מהנושא. סעיף 127(א) לחוק מחייב משווק לאמת את תוקף רישיון הייצור של יצרן שעמו הוא מתקשר, ואת תוקף האישור הנוסף שלו או של תעודת היבואן הרשום של יבואן, במועד ההתקשרות הראשונה, ואחר כך אחת לשנה, אלא אם הוא נרשם מראש באתר לקבלת עדכונים על שינויים בתוקף (נבו). סעיף 127(ב) קובע איך מאמתים: דרך אתר האינטרנט, אחרי הזנת מספר רישיון הייצור, או בפנייה בכתב לשירות המזון. זה אומר שני דברים לבעל מותג שעובד עם מפעל אריזה. הראשון: בקשו מהמפעל את מספר רישיון הייצור שלו, ובדקו אותו בעצמכם. השני: בדקו שתיאור הפעילות וסוג המזון ברישיון מתאימים למוצר שלכם, ותעדו את הבדיקה ואת התאריך. אחר כך קבעו לעצמכם תזכורת שנתית, או הירשמו לעדכונים. מי שמקבל מזון שפטור מרישיון ייצור, לפי סעיף 128, שומר העתק של אישור מהרשות הממונה או הוכחה אחרת על רישיון עסק או רישום כעוסק. כל הבדיקה הזאת לוקחת כמה דקות, והיא חלק מהאחריות שלכם כמשווקים. הצעדים המעשיים מפורטים במדריך איך בודקים רישיון של מפעל אריזה.
לפני שמתחילים לארוז מוצר תחת השם שלכם: צ'קליסט
הרשימה הזאת עוזרת לעשות סדר לפני שמזמינים שקיות או קונים מכונה.
- האם מה שאתם מתכננים לעשות הוא אריזה, סימון, עיבוד או אחסנה בטמפרטורה מבוקרת לפי הגדרת "ייצור"?
- אם כן, האם יש לכם אתר עם רישיון ייצור שמכסה את הפעילות ואת סוג המזון, או שאתם עובדים עם מפעל שיש לו?
- אם אתם אורזים רק למכירה בחנות שלכם, האם יש לכם אישור לפעילות יצרנית באתר המכירה, או שהפעילות מופיעה בהודעה של שירות המזון כפטורה?
- האם בדקתם את מספר רישיון הייצור של המפעל במאגר, ותיעדתם את התאריך?
- האם תיאור הפעילות ברישיון כולל את המוצר שלכם, למשל אבקות, פיצוחים או שוקולד?
- האם יש לכם תזכורת לבדיקה שנתית?
- האם התווית שלכם מוכנה לפי החקיקה, כולל סימון תזונתי ואלרגנים? ראו סימון תזונתי וסמלים אדומים וסימון אלרגנים.
אם עניתם "לא יודע" על אחת השאלות, זה הזמן לשאול את לשכת הבריאות המחוזית או יועץ, לפני הסדרה הראשונה. עדיף לשאול שאלה אחת מוקדם מדי מאשר לגלות אחרי ההשקה שחלק מהשרשרת פעל בלי הרישיון המתאים, ושצריך לעצור מלאי שכבר נמצא אצל חנויות. שאלה בכתב, עם תיאור מדויק של הפעילות, של המוצר ושל המקום, מקבלת בדרך כלל תשובה מדויקת יותר משאלה כללית בטלפון.
איפה נכנסת אריזה קבלנית, ומה לשאול מפעל
לרוב בעלי המותגים הקטנים, הדרך הקצרה לצאת לשוק היא אריזה קבלנית: עבודה עם מפעל שכבר ממלא ואורז, במקום להקים אתר ולבקש רישיון. זה לא פוטר אתכם מאחריות, אבל זה מעביר את שאלת הרישיון לפעילות האריזה למי שמחזיק את האתר. בבלאנקו, בהקדר 12 בנתניה, אורזים מוצרים יבשים, אבקות ושוקולד בשקיות דויפאק. ממלאים ואורזים, לא מדפיסים שקיות. את חומר הגלם מביאים אתם, ואתם גם אלה שאוספים אותו בסוף, כשהוא כבר בשקיות. בזמן שהיא במפעל, הסחורה מאוחסנת בטמפרטורה מבוקרת, והתנאים מתועדים. כדי לקבל הצעת מחיר נפגשים קודם במפעל, ואת תיאור השירות תמצאו בעמוד אריזה קבלנית. בפגישה, עם כל מפעל שאתם שוקלים, כדאי לשאול כמה שאלות שנובעות ישירות מהחוק: מה מספר רישיון הייצור, ואיזו פעילות וסוג מזון הוא מכסה; האם הדבקת התוויות ושאר פעולות הסימון נעשות בתוך האתר; מה תקבלו בכל אצווה לצורך עקיבות; ואיך תעודכנו אם משהו משתנה ברישיון. מפעל שעונה על השאלות האלה בלי היסוס חוסך לכם עבודה. ואל תסתפקו בתשובה בעל פה: בקשו את מספר הרישיון בכתב, בדקו אותו במאגר באותו יום, ושמרו צילום מסך עם תאריך בתיק המוצר. אם בעוד שנה חנות או מפקח ישאלו מי ארז את המוצר ועל סמך מה, התיק הזה יענה במקומכם, בלי חיפושים ובלי ניחושים. כשאתם מוכנים, קבעו פגישה במפעל ובואו עם המוצר, עם השקית ועם השאלות.
שאלות נפוצות
האם מי שרק אורז מזון, בלי לבשל או לערבב, צריך רישיון ייצור?
לפי הגדרת "ייצור" בסעיף 2 לחוק הגנה על בריאות הציבור (מזון), אריזה של מזון היא פעילות ייצור. יש חריג צר: צירוף יחד של כמה אריזות שכבר ארוזות ומסומנות בידי היצרן, ובלבד שאינן דורשות טמפרטורה מוגדרת. מי שממלא מזון בתפזורת לתוך שקיות, גם בלי לשנות אותו, עושה אריזה של מזון ולכן נכנס לגדר ייצור.
איפה מגישים בקשה לרישיון ייצור?
לפי סעיף 28(א) לחוק, בקשה לרישיון ייצור או לחידושו מוגשת ללשכת הבריאות המחוזית במחוז שבו נמצא אתר הייצור, עם המסמכים שנקבעו בתקנות ואישור על תשלום האגרה. מי שמייצר ביותר מאתר אחד מגיש בקשה נפרדת לכל אתר. לפני ההגשה כדאי לבדוק באתר משרד הבריאות את רשימת המסמכים העדכנית.
כמה זמן לוקח לקבל רישיון ייצור?
סעיף 28(ה) קובע שההחלטה תינתן בתוך 90 ימים מהגשת בקשה מלאה, כולל כל המסמכים. אם הבקשה נדחתה והוגשה מחדש עם השלמות, רואים בה בקשה חדשה, וההחלטה בה תינתן בתוך 45 ימים, למעט נסיבות חריגות. הזמן בפועל תלוי גם בהכנת האתר, שלרוב לוקחת יותר מהטיפול בבקשה.
כמה זמן רישיון ייצור בתוקף?
לפי סעיף 31(א), תוקף רישיון ייצור הוא שנתיים. בחידוש, נותן הרישיון רשאי לחדש לתקופה של שלוש עד חמש שנים, בהתחשב בין השאר בסוג המזון, בהיקף הייצור, במערכות בקרת האיכות ובהקפדה על החקיקה. הוא גם רשאי, בהחלטה מנומקת, לקצר את התקופה, אך לא לפחות משלושה חודשים, אם הדבר נדרש לשמירה על בריאות הציבור.
מה קורה אם הרישיון פג ובקשת החידוש עוד בטיפול?
סעיף 28(ו) קובע שבקשה לחידוש מוגשת לפחות 90 ימים לפני פקיעת הרישיון. אם הוגשה במועד, עם המסמכים הנדרשים ועם תשלום האגרה, ולא ניתנה החלטה עד מועד הפקיעה, רואים את הרישיון כאילו הוארך עד ההחלטה. לכן תאריך תפוגה שעבר, לבדו, לא מוכיח שהמפעל פועל בלי רישיון, אבל הוא סיבה לשאול.
האם מחסן של מוצרי אפייה יבשים צריך רישיון מיוחד?
פרק ו' לחוק עוסק באחסנה ובהובלה של מזון שחקיקת המזון קבעה שהוא טעון טמפרטורה מבוקרת, ולגביו נדרש רישיון אחסנה או רישיון ייצור שכולל אחסנה כזו. מחסן יבש שאינו מאחסן מזון כזה לא נכנס לסעיף הזה, אבל ייתכן שחלות עליו דרישות אחרות, למשל לפי רישוי עסקים. במאגר משרד הבריאות מופיעים גם מחסנים שאינם בטמפרטורה מבוקרת.
האם חנות שאורזת פיצוחים בתוך החנות צריכה רישיון ייצור?
סעיף 24 לחוק קובע שפעילות הכנה או אריזה של מזון לקראת מכירתו לצרכן, שהמשווק מבצע באתר המכירה לצרכן, אינה טעונה רישיון ייצור. אבל היא טעונה אישור לפעילות יצרנית באתר המכירה לצרכן, לפי תנאיו, אלא אם מנהל שירות המזון פרסם שסוג הפעילות פטור מאישור. אריזה לחנויות אחרות היא כבר סיפור אחר.
כמה עולה האגרה על רישיון ייצור?
לפי התוספת העשירית לחוק, בנוסח שבנבו, בקשה לרישיון ייצור חדש ליצרן שמעסיק עד 10 עובדים היא 550 ₪, ל-11 עד 50 עובדים 780 ₪, ולמעלה מ-50 עובדים 930 ₪. חידוש שמוגש לפחות 90 ימים לפני הפקיעה עולה 275, 390 או 465 ₪ לכל שנה, בהתאמה. רישיון אחסנה חדש עולה 780 ₪. בדקו את הסכומים העדכניים לפני ההגשה.
האם בעל מותג שעובד עם מפעל אריזה צריך רישיון בעצמו?
אם כל פעולות הייצור, כלומר המילוי, האריזה והסימון, נעשות במפעל שמחזיק רישיון שכולל אותן, הרישיון הרלוונטי הוא של המפעל. בעל המותג, כמשווק, חייב לפי סעיף 127 לאמת את תוקף רישיון הייצור של היצרן שעמו הוא מתקשר, בהתקשרות הראשונה ואחת לשנה. אם בעל המותג עושה בעצמו חלק מהפעולות, כמו הדבקת תוויות, השאלה משתנה.
מה כתוב ברישיון ייצור?
לפי סעיף 29(ב), ברישיון ייצור מצוינים סוג פעילות הייצור וסוגי המזון שבעל הרישיון רשאי לייצר. סעיף 21(ב) אוסר לייצר מזון שלא לפי סוג הפעילות או סוג המזון שהותר. לכן לא מספיק לשאול אם למפעל יש רישיון. צריך לשאול אם הרישיון מכסה את הפעילות ואת המזון שלכם, למשל אריזה של אבקות או של שוקולד.
אילו חובות יש לבעל רישיון אחרי שקיבל אותו?
בין השאר, סעיף 32(ב) מחייב לשמור מסמכי עקיבות לכל אצווה לפחות שנה ממועד תום חיי המדף, וסעיף 33 מחייב לדווח ללשכת הבריאות המחוזית על שינוי במסמכים שהוגשו עם הבקשה לא יאוחר מ-14 ימי עבודה. בנוסף, סעיף 41 מחייב להחזיק אחד מהאישורים הנוספים שהוא מפרט, לפי סוג המזון, ולייצר לפי התנאים שלהם.
איפה אפשר לראות רשימה של בעלי רישיון ייצור?
סעיף 29(ג) לחוק מחייב את מנהל שירות המזון לפרסם באתר האינטרנט רשימה של בעלי רישיון ייצור תקף, לפי סוג הפעילות וסוג המזון. הרשימה זמינה באתר מאגרי המידע של משרד הבריאות, וכקובץ נתונים באתר data.gov.il. בגרסה שנבדקה ב-23.9.2026 היו בה 5,005 רשומות, כולל מספר רישיון, סוג פעילות, מחוז ותאריך תפוגה.
מקורות
קונים לחנות או לקונדיטוריה?
