דלג לתוכן

שקיות דויפאק למזון יבש: המדריך למי שממלא

אריזה בשקיות דויפאק היא הדרך הנפוצה היום להביא מוצר יבש למדף: אבקת אפייה, קקאו, סוכר, פיצוחים, סוכריות קישוט או מטבעות שוקולד. השקית עומדת לבד, החזית שלה פונה לקונה, ואפשר להוסיף לה זיפר או חלון. אבל מאחורי השקית הפשוטה יש שרשרת של החלטות: ממה בנויות השכבות, איזה גודל מתאים למשקל, איך אוטמים, מה כותבים על התווית, ומי עושה כל שלב. המדריך הזה נכתב ליבואנים, לבעלי מותגים ולבעלי חנויות שרוצים להעביר מוצר מתפזורת לשקיות צרכן, או להשיק מוצר חדש בשקית. הוא לא מחליף ייעוץ של יצרן שקיות או של יועץ רגולציה, אבל הוא נותן לכם את השאלות הנכונות לפני שאתם מזמינים הדפסה או קובעים פגישה במפעל אריזה.

המדריך בנוי לפי סדר ההחלטות. קודם השקית עצמה: הצורה, השכבות והמחסום. אחר כך ההתאמה בין השקית למוצר: גודל, משקל, מילוי ואטימה. אחר כך מה שמופיע על השקית: תווית, תאריך ואצווה. ובסוף, העבודה מול הגורמים השונים: בית דפוס, יצרן שקיות, מפעל אריזה, והחוק שחל על כולם. בכל פרק יש הפניה למאמר מפורט יותר, למי שרוצה להעמיק בנושא מסוים. אם אתם כבר יודעים איזו שקית אתם רוצים ורק מחפשים את מי שימלא אותה, אפשר לדלג לפרקים על מילוי, אחסון ואיך מתחילים. אם אתם עוד בשלב שבו המוצר רק רעיון, קראו מההתחלה, כי ההחלטות הראשונות הן אלה שהכי יקר לשנות אחר כך.

מה הופך שקית לדויפאק: התחתית, הצורה והשם

השם דויפאק הוא במקור סימן מסחר. לפי הערך על שקיות עומדות בוויקיפדיה, לואי דויין, נשיא חברת Thimonnier הצרפתית, רשם את השם Doypack, שהוא קיצור של DOYen PACKaging, והפיתוח המשמעותי של החומרים והמכונות התרחש בשנות השמונים והתשעים (Wikipedia). היום השם משמש בשוק הישראלי ככינוי לכל שקית עומדת, בלי קשר ליצרן. מה שמגדיר אותה הוא התחתית. בחלק התחתון של השקית יש קפל בצורת W, תחתית מתקפלת שנפתחת כשממלאים את השקית ויוצרת בסיס שטוח. לפעמים מוסיפים גם קפלים בצדדים. בזכות הבסיס הזה השקית עומדת על המדף בלי תמיכה, והחזית שלה, שעליה ההדפסה, פונה אל הקונה. זה ההבדל המעשי מול שקית שטוחה, שצריך להשכיב או לתלות. לשקית עומדת יש עוד יתרון שפחות מדברים עליו: היא מחזיקה נפח גדול ביחס לגובה שלה, כי הבסיס מתרחב. לכן כשמשווים מידות בין ספקים, לא מספיק לשאול רוחב וגובה. צריך לשאול גם מה עומק התחתית כשהיא פתוחה, כי שני הנתונים יחד קובעים כמה מוצר נכנס בפועל. ומילה על המונח עצמו: כשאתם מדברים עם בית דפוס, עם יצרן שקיות ועם מפעל אריזה, ודאו שכולם מתכוונים לאותו דבר. יש מי שקורא דויפאק רק לשקית עם זיפר, ויש מי שקורא כך לכל שקית עם תחתית. שרטוט עם מידות פותר את הבלבול הזה מהר יותר מכל שם.

השכבות של שקית רב שכבתית ומה כל אחת עושה

שקית עומדת למזון יבש היא כמעט תמיד שקית רב שכבתית. לפי הערך בוויקיפדיה, שקיות כאלה משתמשות בחומרים רב שכבתיים: סרטי פלסטיק שונים, נייר ורדיד, והחומרים צריכים תכונות הלחמה מתאימות כדי שאפשר יהיה להפוך אותם לשקית (Wikipedia). בפועל אפשר לחשוב על שלושה תפקידים. השכבה החיצונית נושאת את ההדפסה ונותנת לשקית את המראה: מבריק, מט או נייר. שכבת הביניים היא המחסום. היא קובעת כמה לחות, חמצן ואור יעברו אל המוצר לאורך הזמן. השכבה הפנימית היא שכבת ההלחמה. היא נמסה כשהלסתות החמות נסגרות עליה ויוצרת את התפר. כל שכבה נבחרת לפי המוצר. אבקת אפייה שסופגת לחות צריכה מחסום טוב ללחות. שוקולד צריך הגנה מאור ומריחות, וגם מחום, שהשקית לא יכולה לתת. פיצוחים קלויים רגישים לחמצן, כי השמן שבהם מחמצן. סוכריות קישוט יבשות הן בדרך כלל המוצר הסלחני ביותר. במאמר על זיפר, חלון ושכבת אלומיניום פירטנו איך כל אחת מהתוספות האלה משנה את המחסום, ומתי היא שווה את העלות. הכלל הפשוט: אל תבחרו מבנה לפי מה שנראה טוב בקטלוג של יצרן השקיות, אלא לפי מה שהמוצר שלכם צריך ולפי כמה זמן הוא יושב על המדף עד שנמכר. מבנה חזק מדי עולה יותר בלי להוסיף ערך, ומבנה חלש מדי יחזור אליכם כתלונה על מוצר שהתגבש או איבד ריח.

מחסום ללחות, לחמצן ולאור: המספרים שמאחורי הבחירה

כדי להשוות בין מבנים, יצרני סרטים מודדים שני נתונים עיקריים. הראשון הוא קצב מעבר אדי מים, והשני הוא קצב מעבר חמצן. שניהם נמדדים בדרך כלל ביחידות של כמות ליום לכל מטר מרובע של סרט. הערך על סרטים עם ציפוי מתכתי בוויקיפדיה נותן דוגמה שממחישה את הפער: ל-PET עם ציפוי מתכתי מדווח מעבר לחות של 0.8 גרם למטר מרובע ליום ומעבר חמצן של 1.2 מיליליטר למטר מרובע ליום, בעוד שלרדיד אלומיניום בעובי 6 מיקרון הערכים הם אפס (Wikipedia). באותו ערך מוסבר ששכבת המתכת בסרט מצופה היא בעובי של כחצי מיקרון בלבד, ולכן היא זולה וקלה יותר מרדיד, אבל גם לא חוסמת לגמרי. עוד נקודה חשובה: לפי אותו מקור, סרטים מצופים החליפו רדידים בחטיפים, בקפה ובממתקים, שלא צריכים את המחסום החזק ביותר (Wikipedia). מה עושים עם המספרים האלה? מבקשים מיצרן השקיות את גיליון הנתונים של המבנה שהוא מציע, עם ערכי מעבר לחות וחמצן ועם תנאי הבדיקה. בלי תנאי הבדיקה, כלומר טמפרטורה ולחות יחסית, אי אפשר להשוות בין שני גיליונות. וזכרו שהמספר של הסרט הוא לא המספר של השקית. תפרים, קפלים וזיפר מוסיפים נקודות חלשות, ולכן שקית גמורה תמיד מעבירה יותר מהסרט השטוח שממנו נעשתה.

חומרי אריזה במגע עם מזון: מה לבקש מיצרן השקיות

השכבה הפנימית של השקית נוגעת במוצר, ולכן השאלה הראשונה היא אם היא בכלל מתאימה למזון. חומרי אריזה במגע עם מזון הם תחום מוסדר. באיחוד האירופי, תקנה 10/2011 קובעת שבכל שלב שיווק שאינו קמעונאי חייבת להיות זמינה הצהרה בכתב על התאמה של חומרי פלסטיק שבאים במגע עם מזון, והיא ניתנת על ידי העוסק העסקי (EU 10/2011, סעיף 15). אותה תקנה קובעת גבול נדידה כולל של 10 מיליגרם של רכיבים שמשתחררים לכל דצימטר מרובע של משטח מגע (EU 10/2011, סעיף 12). אתם לא צריכים לבצע את הבדיקות בעצמכם. יצרן השקית הוא זה שיודע אילו חומרים ודבקים נכנסו לה, והוא זה שצריך לתת לכם מסמך. כשאתם מזמינים שקיות, בקשו בכתב: לאיזה שימוש החומר מתאים, לאיזה סוג מזון נבדק, באיזה טמפרטורה, ולפי איזה תקן או תקנה. אם אתם מייבאים שקיות מחו"ל, בקשו את המסמך מהיצרן לפני המשלוח, ושאלו יועץ רגולציה איזה תקן ישראלי חל על החומר. אם השקית תגיע למפעל אריזה, העבירו אליו עותק. מפעל שממלא את השקית צריך לדעת שהיא מתאימה למוצר, והוא עשוי לבקש את המסמך לפני שהוא מתחיל לעבוד.

לבחור גודל שקית לפי משקל ולא לפי מראה

הטעות הנפוצה בהזמנה ראשונה היא לבחור שקית לפי מה שנראה טוב בתמונה, ולגלות במילוי שהמוצר לא נכנס, או שהוא יושב בתחתית עם חצי שקית ריקה מעליו. גודל השקית נקבע לפי נפח, לא לפי משקל. 250 גרם של קקאו תופסים נפח שונה מאוד מ-250 גרם של פתיתי שוקולד או של אגוזי מלך. לכן הדרך הנכונה היא לשקול, למדוד נפח, ואז לבחור. נניח שכוס מדידה של ליטר מלאה בקקאו שוקלת 400 גרם. אז 250 חלקי 400 שווה 0.625, כלומר צריך קצת יותר משישה דציליטר נפח מוצר, ועוד מרווח למעלה בשביל האטימה והזיפר. זה חישוב לדוגמה בלבד. את המספר האמיתי מודדים על המוצר שלכם, כי צפיפות של אבקה משתנה לפי הטחינה, הלחות והרעידות בזמן ההובלה. במאמר על משקל מילוי לשקית הסברנו איך בוחרים את המשקל עצמו: מה הלקוח שלכם קונה בפעם אחת, מה מקובל על המדף ומה הדרישות לגבי הכמות המוצהרת. אחרי שהמשקל נקבע, בקשו מיצרן השקיות כמה דוגמאות ריקות בשתי מידות קרובות, ומלאו אותן ידנית. כך תראו איך השקית עומדת, כמה מקום נשאר מעל המוצר, והאם החזית נראית מלאה. שקית שמחזיקה את המשקל בדיוק, בלי מרווח, תהיה קשה לאטימה. שקית גדולה מדי תיראה מטעה, ותעלה לכם יותר בחומר ובהובלה.

מילוי ואטימה: מה קורה בקו האריזה

מילוי ואטימה הם שני שלבים שנשמעים פשוטים, אבל רוב התקלות קורות בהם. בשלב המילוי, המוצר נשקל ונשפך לשקית פתוחה. אבקות דקות מעלות אבק, מוצרים גדולים כמו אגוזים נתקעים בפתח, ומוצרים דביקים נצמדים לדפנות. בשלב האטימה, לסתות חמות נסגרות על פתח השקית, השכבה הפנימית נמסה והתפר נוצר. הערך על מכונות הלחמה בוויקיפדיה מסביר שהלחמה בחום מחברת חומרים תרמופלסטיים בעזרת חום ולחץ, שאפשר לאטום גם חומר רב שכבתי כל עוד יש בו לפחות שכבה תרמופלסטית אחת, ושלושה משתנים קובעים את התוצאה: זמן, טמפרטורה ולחץ, על חומר נקי (Wikipedia). המילה "נקי" היא העיקר. אבקה שנשארת על פנים הפתח נלכדת בתפר ויוצרת תעלה זעירה שדרכה נכנסת לחות. לכן במילוי אבקות מקפידים שהמוצר לא יגיע לאזור ההלחמה. באותו ערך מוזכרות שיטות בדיקה מקובלות לחוזק התפר, כמו בדיקת קילוף ובדיקת פיצוץ לפי תקני ASTM (Wikipedia). מפעל אריזה קטן לא בהכרח מריץ את כל הבדיקות האלה, אבל אתם יכולים לשאול איך הוא בודק את התפר בכל סדרה. תשובה טובה כוללת בדיקה בתחילת העבודה, בדיקה חוזרת כשמחליפים גליל או שקית, ושקיות לדוגמה שנשמרות מכל סדרה.

תווית על השקית: ההדפסה, המדבקה ומה חייב להופיע

כל שקית שיוצאת למדף היא מזון ארוז מראש, והיא צריכה סימון. צו הגנת הצרכן (סימון ואריזה של מוצרי מזון) קובע שהסימון של מזון ארוז מראש יהיה לפי תקן ישראלי 1145, ושהכמות תעמוד בתקן ישראלי 1118 חלק 1 (נבו). בסקירה של התקן באתר Prosafe מפורטים רכיבי החובה העיקריים: שם המוצר, פרטי היצרן, היבואן, המשווק והאורז, התכולה, רשימת הרכיבים, תאריכים, סימון תזונתי והוראות אחסון ושימוש, ולמוצר מיובא גם ארץ הייצור (Prosafe). יש שתי דרכים לשים את כל זה על השקית. האחת היא הדפסה ישירה על הסרט, לפני שהשקית נוצרת. השנייה היא שקית מודפסת בעיצוב כללי, או שקית שקופה, עם מדבקה שמודבקת אחרי המילוי. הדפסה ישירה נראית טוב יותר ועולה פחות ליחידה בכמויות גדולות, אבל כל שינוי בתווית מחייב הדפסה חדשה. מדבקה גמישה יותר, מתאימה לסדרות קטנות ולמוצרים שהמתכון שלהם עוד משתנה, אבל מוסיפה שלב בקו. לגבי גודל האותיות, תקנה 1169/2011 האירופית דורשת גובה אות x של לפחות 1.2 מילימטר, ו-0.9 מילימטר באריזה שהמשטח הגדול שלה קטן מ-80 סנטימטר מרובע (EU 1169/2011, סעיף 13). זו לא הדרישה הישראלית עצמה, אבל היא נותנת סדר גודל טוב לבדיקה ראשונה של טיוטה.

מי עושה מה: דפוס, יצרן שקיות ומפעל אריזה

שקית ממולאת על המדף היא תוצאה של עבודה של כמה גורמים. בית הדפוס מדפיס את הסרט. יצרן השקיות מלמינציה את השכבות, חותך ויוצר את השקית, ולפעמים הוא גם בית הדפוס. מפעל האריזה ממלא ואוטם. בעל המותג או היבואן מחזיק את כל החוטים: הוא מאשר את העיצוב, מספק את חומר הגלם, ואחראי שהתווית נכונה. במאמר מי מדפיס ומי ממלא פירטנו את השרשרת הזאת צעד אחר צעד, כולל מה עובר בין כל שני גורמים ואיפה נופלים הכדורים. הנקודה החשובה כאן היא שבמקרים רבים אלה גופים נפרדים, ולכן צריך לתאם ביניהם מראש. בית הדפוס צריך לדעת באיזו מכונה ימלאו את השקית, כדי לשים את ההדפסה במקום הנכון ביחס לתפר העליון. מפעל האריזה צריך לקבל שקיות לדוגמה לפני שמגיעה ההזמנה המלאה, כדי לבדוק שהמכונה שלו אוטמת אותן היטב. במפעל האריזה של בלאנקו, למשל, ממלאים ואורזים ולא מדפיסים שקיות. לכן לקוח שמגיע אליו צריך לסגור את נושא השקית המודפסת מול גורם אחר, ולהביא את השאלות האלה לפגישה. הצעת המחיר ניתנת אחרי פגישה במפעל, כשכבר ברור איזו שקית, איזה מוצר ואיזו כמות. פרטים נוספים על השירות מופיעים בעמוד אריזה בשקיות.

השוואה בין ארבעה מבנים נפוצים לפי מוצר

הטבלה מסכמת את השיקולים בלי מחירים, כי מחיר תלוי בכמות, במידה ובמספר הצבעים. היא נועדה לעזור לכם לפתוח את השיחה עם יצרן השקיות, לא להחליף את ההמלצה שלו.

מבנה מה הוא נותן מתאים בדרך כלל ל מה לשאול
סרט שקוף פשוט נראות מלאה של המוצר סוכריות קישוט, מוצרים שנמכרים מהר כמה זמן המוצר יושב על המדף
סרט עם ציפוי מתכתי מחסום בינוני ללחות, חמצן ואור פיצוחים, קקאו, תערובות ערכי מעבר לחות וחמצן ותנאי הבדיקה
מבנה עם רדיד אלומיניום מחסום כמעט מלא אבקות רגישות, שוקולד, מוצר לחיי מדף ארוכים האם אפשר להוסיף חלון, ומה זה עושה למחסום
נייר עם שכבה פנימית מראה של נייר, מגע נעים מוצרי מתנה, מדפי בוטיק מה השכבה הפנימית ואיך היא נאטמת

שימו לב שהשורה האחרונה מטעה לפעמים. שקית שנראית כמו נייר היא בדרך כלל נייר מבחוץ ופלסטיק או ציפוי מבפנים, כי נייר לבדו לא נאטם בחום. זה לא פסול, אבל צריך לדעת את זה כשכותבים על השקית משהו על החומר שלה. בכל מקרה, מבקשים דוגמה של המבנה המוצע, ממלאים בה את המוצר האמיתי ומשאירים אותה כמה שבועות בתנאים של המחסן או החנות. בדיקה כזו פשוטה ומלמדת יותר מכל גיליון נתונים.

מה חשוב לסגור לפני שמזמינים הדפסה של שקיות

הדפסת שקיות היא ההתחייבות הכספית הגדולה בפרויקט, ואחרי שהיא נעשית קשה לשנות. לכן כדאי לעבור על הרשימה הזאת לפני שאתם מאשרים סקיצה סופית.

  • משקל המילוי נקבע בניסוי עם המוצר האמיתי, והשקית נבדקה במילוי ידני.
  • מבנה השכבות נבחר לפי המוצר, ויש בידכם גיליון נתונים עם ערכי מעבר לחות וחמצן.
  • יצרן השקיות נתן הצהרה בכתב שהחומר מתאים למגע עם מזון, ולאיזה סוג מזון.
  • טיוטת התווית עברה בדיקה מול דרישות הסימון, כולל רשימת רכיבים, אלרגנים, תאריך ופרטי היצרן או היבואן.
  • מפעל האריזה ראה שקית לדוגמה ואישר שהמכונה שלו ממלאת ואוטמת אותה.
  • נקבע מקום לסימון התאריך ומספר האצווה, ומי מסמן אותם: בית הדפוס, מפעל האריזה או מדבקה.
  • יש החלטה על זיפר וחלון, והיא נבדקה מול המחסום שהמוצר צריך.
  • ברור מי מאחסן את השקיות הריקות עד המילוי, ואיך הן מגיעות למפעל.

כל סעיף שנשאר פתוח ברשימה הזאת הוא סיבה לדחות את ההדפסה בשבוע, ולא לתקן אחרי שמגיעים אלף גלילים. תקלה בשקית אחרי ההדפסה עולה את מחיר ההדפסה מחדש, ולפעמים גם את חומר הגלם שכבר נארז.

סימון תאריך ואצווה: איפה הם יושבים על השקית

שני פרטים על התווית לא ידועים בזמן ההדפסה: התאריך ומספר האצווה. הם נקבעים ביום האריזה, ולכן צריך להשאיר להם מקום ולהחליט מי מסמן אותם. יש שלוש אפשרויות מקובלות. הראשונה היא הדפסה בקו האריזה, במדפסת קטנה שמסמנת כל שקית אחרי האטימה, בדרך כלל ליד התפר העליון או על התחתית. השנייה היא מדבקה קטנה עם התאריך והאצווה שמודבקת אחרי המילוי. השלישית, לסדרות קטנות מאוד, היא חותמת ידנית, שנראית פחות טוב ונמחקת לפעמים. בכל אחת מהאפשרויות, הקפידו שבעיצוב של השקית יהיה שטח ריק ובהיר במקום שבו יודפס התאריך, כי הדפסה על רקע כהה או על ציפוי מתכתי קשה לקריאה. מספר האצווה חשוב יותר ממה שנדמה. אם תקבלו תלונה על מוצר, הוא מה שיאפשר לכם לדעת מאיזה חומר גלם הגיע, באיזה יום נארז, ואילו שקיות נוספות יצאו באותה סדרה. בקשו ממפעל האריזה תיעוד של כל אצווה: כמה שקיות מולאו, מאיזה חומר גלם ומתי. אם אתם מוכרים ללקוחות עסקיים שדורשים דרישות מיוחדות על תהליך האריזה, כמו נוכחות של גורם מטעמם, תכתבו את זה מראש. במפעל האריזה של בלאנקו אפשר לתאם אריזה בפיקוח המשגיח שלכם, וכדאי לתאם זאת לפני שנקבע תאריך האריזה.

אחסון לפני ואחרי המילוי

שקית טובה לא מתקנת חומר גלם שנפגע לפני האריזה, ולא מגינה על מוצר שמאוחסן לא נכון אחריה. לכן צריך לחשוב על שלושה שלבי אחסון. הראשון הוא חומר הגלם בתפזורת, שמגיע בשקים או בקרטונים ומחכה לאריזה. אבקות סופגות לחות מהאוויר ומתגבשות, ושוקולד רגיש לחום. השני הוא השקיות הריקות. גלילים או ערימות של שקיות צריכים מקום יבש ונקי, רחוק מאבק ומשמש, כי שכבת ההלחמה הפנימית שמתלכלכת לא תיאטם טוב. השלישי הוא המוצר הארוז, מהרגע שיצא מהקו ועד שהגיע לחנות. במפעל האריזה של בלאנקו המוצר מאוחסן בטמפרטורה מבוקרת ומתועדת, והלקוח מביא את חומר הגלם ואוסף את המוצר הארוז. בשלב האיסוף האחריות עוברת אליכם: רכב סגור, בלי חניה ארוכה בשמש, ומחסן שמתאים למוצר. עוד על ניהול מלאי כזה אפשר לקרוא במאמר על אחסון חומרי אפייה בחנות ובמחסן. ואם אתם יבואנים שמחזיקים מכולה של חומר גלם ומוציאים ממנה כמה סדרות אריזה לאורך השנה, תכננו את קצב האריזה לפי קצב המכירה, ולא לפי מה שנוח לאחסן. כך המוצר הארוז לא יושב חודשים במחסן לפני שהוא מגיע למדף. בעמוד ליבואנים יש פירוט של איך זה עובד מול מפעל האריזה.

אריזה מחדש, ייצור ורישיון: מה אומר חוק המזון

מי שמעביר מוצר מתפזורת לשקיות צרכן צריך לדעת איך החוק רואה את הפעולה הזאת. בחוק הגנה על בריאות הציבור (מזון), ההגדרה של "ייצור" כוללת כמה פעולות: הכנה, עיבוד, שינוי, אריזה וסימון, וגם אחסון והובלה בטמפרטורה מבוקרת כחלק מהייצור, עם חריגים. אחד החריגים הוא צירוף של מוצרים ארוזים יחד בעטיפה (נבו). "יצרן" מוגדר שם כאדם העוסק בייצור מזון, והחוק מחייב רישיון ייצור. המשמעות המעשית: אריזה של אבקה או שוקולד מתפזורת לשקיות היא פעולה שהחוק מתייחס אליה, והיא צריכה להיעשות במקום שמורשה לכך. כשאתם בוחרים מפעל אריזה, שאלו אותו מה הרישיון שלו מכסה, לאילו קבוצות מוצרים, ובקשו לראות אותו. אל תסתמכו על אמירה בעל פה. במאמר על רישיון יצרן מזון יש פירוט של מי חייב ברישיון ואיך בודקים אותו. גם היבואן צריך לבדוק את מעמדו. לפי אותו חוק, יבואן מזון נרשם במרשם היבואנים (נבו). ההבחנה בין מה שהיבואן אחראי לו לבין מה שמפעל האריזה אחראי לו צריכה להיות כתובה בהסכם ביניהם, כולל מי אחראי לתוכן התווית ומי לתהליך המילוי. אם אתם לא בטוחים, שאלו יועץ רגולציה לפני הסדרה הראשונה, ולא אחרי שהמוצר כבר במדף.

כמה שקיות להזמין לסדרה: חישוב לדוגמה

אחרי שנקבעו המשקל והשקית, צריך להחליט כמה שקיות להזמין מבית הדפוס וכמה חומר גלם להביא לאריזה. שני המספרים קשורים, אבל הם לא אותו מספר. נניח שיש לכם 500 קילו של אבקה בתפזורת, ואתם רוצים לארוז שקיות של 250 גרם. 500,000 גרם חלקי 250 גרם שווה 2,000 שקיות על הנייר. בפועל מקבלים פחות. חלק מהאבקה נשאר במכונה ובכלים, חלק הולך לשקיות ניסיון בתחילת העבודה, וחלק מהשקיות נפסלות בגלל תפר לא תקין או משקל חורג. גם בצד השקיות יש פחת: שקיות שנפגעו בהובלה, שקיות שמשמשות לכיוון המכונה, ושקיות שנפתחות לבדיקה. לכן מזמינים שקיות ביותר מהמספר התיאורטי, ושואלים את מפעל האריזה מה שיעור הפחת שהוא מצפה לו עם המוצר והשקית שלכם. אל תנחשו את המספר הזה ואל תעתיקו אותו ממוצר אחר. אבקה דקה מתנהגת אחרת מאגוזים, ושקית עם זיפר מתנהגת אחרת משקית פשוטה. עוד שיקול הוא הכמות המינימלית להדפסה. בתי דפוס עובדים לרוב בגלילים או באצוות, ולפעמים משתלם להדפיס יותר ממה שצריך לסדרה אחת ולשמור את השקיות לסדרה הבאה. זה נכון רק אם העיצוב והתווית יציבים. אם אתם עדיין משנים מתכון, רכיבים או משקל, מלאי גדול של שקיות מודפסות יהפוך לפסולת. במקרה כזה עדיף לשלם יותר ליחידה על כמות קטנה, או לעבוד בשלב הראשון עם שקית כללית ומדבקה, עד שהמוצר מתייצב.

הטעויות שחוזרות בסדרה הראשונה

רוב הבעיות בסדרה ראשונה של אריזה בשקיות דויפאק לא נובעות מהמכונה אלא מהחלטות שהתקבלו לפניה. הראשונה היא שקית שנבחרה לפי תמונה ולא לפי ניסוי מילוי, ומתגלה כקטנה מדי או גדולה מדי. השנייה היא הדפסה שבה אין מקום ריק לתאריך ולאצווה, ואז מדביקים מדבקה על העיצוב. השלישית היא זיפר שממוקם נמוך מדי, כך שהאבקה מגיעה אליו ומפריעה לסגירה. הרביעית היא תווית שנכתבה לפי מתכון ישן, ורשימת הרכיבים לא תואמת את חומר הגלם שהגיע בפועל. החמישית היא חומר גלם שהגיע לאריזה לח או מגובש, ואז המילוי לא מדויק והשקית נראית לא טוב. השישית היא ציפייה שמפעל האריזה יתקן את כל אלה ביום העבודה, כשהשקיות כבר מודפסות. יש דרך פשוטה להימנע מרוב הטעויות: סדרת ניסיון קטנה לפני הסדרה המלאה, עם המוצר האמיתי, השקית האמיתית והתווית האמיתית. בסדרת הניסיון בודקים את התפר, את המשקל, את המראה על המדף ואת הזיפר, ומשאירים כמה שקיות לתצפית לאורך כמה שבועות. אם משהו לא עובד, מתקנים לפני שמשקיעים בכמות. ועוד הרגל טוב: לכתוב אחרי כל סדרה מה עבד ומה לא, ולהעביר את הרשימה לבית הדפוס ולמפעל האריזה. בסדרה השנייה אותם גורמים יעבדו מהר יותר ועם פחות הפתעות, כי כולם מכירים את המוצר ואת השקית.

איך מתחילים: מהדוגמה הראשונה ועד הסדרה

אם אתם בתחילת הדרך, הנה סדר עבודה שחוסך טעויות. קודם בוחרים את המוצר ואת המשקל, ובודקים את הנפח עם המוצר האמיתי. אחר כך פונים ליצרן שקיות, מבקשים דוגמאות ריקות בשתי מידות ובשני מבנים, ומבקשים את גיליון הנתונים ואת ההצהרה על מגע עם מזון. במקביל מכינים טיוטת תווית ומעבירים אותה לבדיקה. בשלב הזה קובעים פגישה במפעל אריזה, ומביאים אליה את המוצר, את השקיות לדוגמה ואת הטיוטה. במאמר על אריזה קבלנית של מזון הסברנו מה קורה בפגישה כזו ואיך נראה שיתוף הפעולה אחריה. רק אחרי שהמפעל ראה את השקית ואישר שהוא יכול לעבוד איתה, מזמינים הדפסה. כשמגיעות השקיות המודפסות, עושים סדרה ראשונה קטנה, בודקים אותה, ורק אז עוברים לכמויות מלאות. בזמן הזה כדאי גם להחליט איפה המוצר יימכר. אם הוא מיועד לחנויות, בדקו איך הוא נראה ליד מוצרים דומים על המדף. אם הוא חלק מקטלוג רחב יותר, כמו מוצרי אפייה שאתם כבר קונים בקטגוריית חומרי גלם ואבקות, חשבו על אחידות בין השקיות. ואם יש לכם שאלה על אריזה של מוצר ספציפי, אפשר לפנות דרך עמוד יצירת הקשר ולקבוע פגישה במפעל.

שאלות נפוצות

מה זה בעצם דויפאק?

דויפאק הוא שם שהפך לכינוי הכללי של שקית עומדת. לפי הערך בוויקיפדיה, השם נרשם כסימן מסחר על ידי לואי דויין, נשיא חברת Thimonnier הצרפתית, והוא קיצור של DOYen PACKaging. בשוק משתמשים בו לכל שקית עם תחתית מתקפלת בצורת W שנפתחת ומאפשרת לשקית לעמוד על המדף.

אילו מוצרים יבשים מתאימים לשקית עומדת?

כמעט כל מוצר יבש שזורם או שנשפך: אבקות אפייה, סוכר, קקאו, פתיתים, פיצוחים, סוכריות קישוט, מטבעות שוקולד ותערובות. השאלה היא לא אם המוצר נכנס לשקית אלא איזה מבנה שכבות הוא צריך. אבקה שסופגת לחות ושוקולד שרגיש לחום ולריחות צריכים שכבת מחסום טובה יותר מאשר פיצוחים שנמכרים מהר.

מה ההבדל בין שקית עומדת לשקית שטוחה?

לשקית שטוחה אין תחתית, והיא שוכבת או נתלית על וו. לשקית עומדת יש תחתית מתקפלת שנפתחת כשממלאים אותה, והיא עומדת לבד על המדף עם החזית מול הקונה. בגלל התחתית היא מחזיקה נפח גדול יותר ביחס לגובה שלה, ולכן אותו משקל יושב בה נמוך יותר.

ממה עשויה שקית דויפאק?

בדרך כלל מכמה שכבות שמודבקות יחד. לפי הערך על שקיות עומדות בוויקיפדיה משתמשים בחומרים רב שכבתיים: סרטי פלסטיק שונים, נייר ורדיד. השכבה החיצונית נושאת את ההדפסה, שכבת הביניים נותנת מחסום ללחות ולחמצן, והשכבה הפנימית נמסה בהלחמה וסוגרת את השקית. את המבנה המדויק בוחרים עם יצרן השקיות לפי המוצר.

האם צריך שכבת אלומיניום בשקית של אבקה?

לא תמיד. רדיד אלומיניום בעובי 6 מיקרון חוסם לחות, חמצן ואור כמעט לגמרי לפי הנתונים בוויקיפדיה, וסרט עם ציפוי מתכתי חוסם הרבה אבל לא הכול. אבקה שנמכרת מהר בחנות יכולה להסתפק במבנה פשוט יותר. מוצר שיושב חודשים על המדף, או שרגיש במיוחד ללחות, מצדיק מחסום חזק יותר.

מי אחראי שהשקית מתאימה למגע עם מזון?

יצרן השקית הוא זה שיודע ממה היא עשויה, ולכן ממנו מבקשים הצהרה בכתב. באיחוד האירופי תקנה 10/2011 מחייבת הצהרת התאמה בכתב לחומרי פלסטיק שבאים במגע עם מזון בכל שלב שיווק שאינו קמעונאי. בישראל שאלו את יצרן השקיות איזה תקן חל על החומר, ובקשו את המסמך לפני ההזמנה.

האם אריזה מחדש של מוצר יבש נחשבת ייצור?

לפי הגדרת "ייצור" בחוק הגנה על בריאות הציבור (מזון), ייצור כולל גם אריזה וסימון, עם חריגים מסוימים כמו צירוף של מוצרים ארוזים יחד בעטיפה. לכן מי שמעביר אבקה מתפזורת לשקיות צרכן עושה פעולה שהחוק מתייחס אליה. בדקו מול המפעל שאתם עובדים איתו מה הרישיון שלו מכסה.

כמה אוויר צריך להשאיר בשקית?

אין מספר אחד. צריך מספיק מקום מעל המוצר כדי שהלסתות של המכונה יאטמו על סרט נקי ולא על אבקה, ואם יש זיפר, צריך שהוא יישאר מעל פני המוצר. מצד שני, שקית חצי ריקה נראית מטעה לקונה. את היחס הנכון קובעים בניסוי מילוי עם המוצר האמיתי ולא לפי טבלה.

מה בודקים בהלחמה של השקית אחרי המילוי?

בודקים שהתפר רציף, בלי קמטים ובלי אבקה שנלכדה בתוכו. בערך על מכונות הלחמה בוויקיפדיה מוסבר שאיכות ההלחמה תלויה בזמן, בטמפרטורה ובלחץ, ושחומר מלוכלך פוגע בה. בדיקה פשוטה היא ללחוץ על שקית סגורה ולראות שאוויר לא יוצא, ולפתוח כמה שקיות בכל סדרה כדי לראות את התפר מבפנים.

האם בלאנקו מדפיסה שקיות?

לא. במפעל האריזה של בלאנקו ממלאים ואורזים, ולא מדפיסים שקיות. אורזים מוצרים יבשים, אבקות ושוקולד בשקיות דויפאק. את ההדפסה עושים בבית דפוס שמתמחה בזה, ואת פרטי העבודה, כולל מי מביא מה, סוגרים בפגישה במפעל. הצעת המחיר ניתנת אחרי הפגישה, כשכבר ידועים המוצר, השקית והכמות.

מה מביאים לפגישה במפעל אריזה?

דוגמה של המוצר, מפרט של חומר הגלם, הכמות שאתם מתכננים לסדרה הראשונה, משקל המילוי שאתם רוצים, דוגמה או מפרט של השקית, וטיוטת תווית. אם יש לכם דרישות מיוחדות של לקוח, כמו פיקוח של גורם מטעמכם, תכתבו אותן מראש. ככל שתביאו יותר, ההצעה תהיה מדויקת יותר.

האם אפשר לארוז מוצר שחלק ממנו כבר ארוז?

כן, אבל זה משנה את השאלות. צירוף של מוצרים שכבר ארוזים לתוך עטיפה משותפת מופיע כחריג בהגדרת ייצור בחוק המזון, בעוד שפתיחה של אריזה והעברה לשקית חדשה היא סיפור אחר. אם אתם מתכננים מארז שמשלב שקית שמילאתם עם מוצרים ארוזים, תארו את זה בפגישה כבר בהתחלה.

מקורות

  1. Stand-up pouch, Wikipedia
  2. Metallised film, Wikipedia
  3. Heat sealer, Wikipedia
  4. חוק הגנה על בריאות הציבור (מזון), תשע״ו-2015, נבו
  5. צו הגנת הצרכן (סימון ואריזה של מוצרי מזון), תשנ״ט-1998, נבו
  6. Commission Regulation (EU) No 10/2011, Article 15, Declaration of compliance
  7. Commission Regulation (EU) No 10/2011, Article 12, Overall migration limit
  8. Regulation (EU) No 1169/2011, Article 13, Presentation of mandatory particulars
  9. תקן ישראלי 1145, סימון מזון ארוז מראש, Prosafe Food